ישראל קדושים · פרק ז׳, ו׳

ועל כן יוסף הוא שטנו של עשו כי גם הוא משתדל במעשה דוגמת עשו. אבל כל מעשיו לשם שמים דאת האלהים ירא ועל ידי זה מצוותיו שמור, וזה כח המעשה בעולם הזה היפך עשו דכתיב ביה ולא ירא אלוקים שהוא הפסולת דמדת הגבורה להתגבר במעשים לחשוב כחי ועוצם ידי עשה לי וגו' מה שאין כן היר"א שיודע שכל גבורותיו וכח פעולתו מהשם יתברך והוא מתגבר לכבוש יצרו ולהשתדל כרצון השם יתברך ומזה בא הלהב לשרוף הקש דעשו שהם ת' איש שעמו שזהו המספר של כל תוקף כחותיו בהשתדלותו והלהבה תלהט רשעים. וזהו הרוגזא דיוסף שמצד מדת היראה נמשך הכעס על עוברי רצונו. וכל זמן שלא נתבררו זרע יעקב לגמרי הביא גם דבתם רעה לאביהם. כי בזרעא דלאה הוא שורש התורה וכל צורבא מרבנן דמורי ורובן של סנהדרין כי היא העלמא דאתכסיא. ושורש מעשה המצות בזרעא דרחל עלמא דאתגליא. וגם הריקנין שבישראל מלאים מצות כרימון והם העמי הארצות דגדולה שנאה ששונאים לתלמידי חכמים וחושבים את עצמם טובים מהם כמו שאמרו בחגיגה (כ"ב:) דאמר ליה שלי טהור ושלך טמא ולפי שבאמת תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהיה קורא ושונה ובועט באביו ורבו ומי שגדול וכו' כמו שאמרו ברכות (י"ז.) היינו שאינו בד"א שקדמה לתורה דיש מקום לדיבה באמת דללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם מזה נמשך הרוגזא של יוסף שלא הניח ליעקב לישב בשלוה להשיג שלימות קדושת יום שכולו שבת שזכה לה על ידי שלעבד נמכר יוסף על ידי זה שהוא ביקש לפסול מדרגת אחיו ומדה כנגד מדה נתעורר קטרוג על מדרגתו גם כן וזכותא דרבים עדיף ונצחו לו לפי שעה ואף דהם חטאו במעשה בזה ונתבררה דיבתו שיש בה ממש מצד המעשה. מכל מקום גם הוא צריך לבירורים ומצד כח השתדלותו במעשה נמכר לעבד שהוא השתעבדות בפעולת ועבדות במעשה. ואחר שנתברר בכבישת היצר זכה למלוכה ושאחיו השתחוו לו והודו למעלתו כי בירורו קדם לבירור שלהם כד"א הקודמת לתורה. וכן יציאת מצרים שהוא היציאה מהעבדות דוגמת יציאת יוסף מבית האסורים למלוך. קדם למ"ת ואז זכה יעקב לאותה ישיבה בשלוה שביקש תחלה באותן י"ז שנים שבמצרים שהיה חיים שלא בצער ושלא ביצר רע כמו שאמרו בתנא דבי אליהו רבא שנתברר תוקף הקדושה שבו גם מצד זרעו בצדקת יוסף הצדיק בכח המעשים בהתגלות שגם בהיותו במקום ערות הארץ לא עממו את הלהבת שבו מבית אביו בית יעקב אש ונתגלה קדושתו בגדר ערוה שהוא הראשון שנתנסה בזה לברר קדושת יעקב וזרעו כי אין קדושה זו אלא בזרעו דיעקב וכל הגוים ערלים. וקדושת זרעא דלאה בפנימיות ואתכסיא נתברר ביהודה אחר הירידה מאחיו שהיה בירידה ושפלות עד שהיה נראה היפך הקדושה להתחבר עם הקדשה בעינים. והקדשה היא המופקרת לתאות רעות היפך הקדושה דעל כן נקראת כן כידוע דכל שרשי לשון הקודש מורים על דרך והפיכו והוא מצד הזה לעומת זה. והנה זהו תכלית הירידה שנדמה לשקוע בחושך הגמור שאפילו אור היום החול נעלם ממנו לא אור קדושת השבת לבד אבל כל זה מצד ההתגלות בעולם הזה שהפנימיות נעלם והנגלה בו הוא עלמא דשקרא (היפך האמת ליעקב) דכולו שקרים והאמת נעלם ומצד האמת לא היתה בזה קדשה וכולו בקדושה דמאתו יתברך יצאו כבושים לברוא אורו של משיח שהוא תכלית ושורש מציאות הקדושה בעולם הזה והוא העתיד לברר דכל מעשיו בעולם הזה היה הכל בקדושה וגם מה שהיה בחושך והעלם ה' אור להם. ואף על פי שזרע יעקב י"ב שבטים בכלל חלוקים לב' יהודה ויוסף שכל ישראל נקראים על שמם ומהם תרין משיחין. משיח בן יוסף הוא הנלחם עם האומות ומוחה זרע עמלק כי כל כחו בהשתדלות המעשים בקדושה נגד כח האומות ומברר הקדושה דעלמא דאתגליא בהתגלות המעשים דבני ישראל.