וזה שאמרו חולין ז' ב' ישראל קדושים הם יש שרוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה וכו' דכל ישראל כולם נקראים קדושים ועיין שם בתוספות נדחקו אמאי נקרא קדוש זה שיש לו ואינו רוצה. ובאמת גם על זה שרוצה ואין לו יש לדקדק למה קראו קדוש בעבור זה ואין הנדיבות מגדרי הקדושה אלא הפרישות מתאוות. גם עיקר השם קדושים דעל ידי זה ראוים ליהנות כמו שכתב רש"י שם צ"ב מה צורך קדושה לזה ולמה לא יוכל ליהנות גם ממי שאינו קדוש ודי אם לא ירצה ליהנות מרשעי ישראל העושים עושר ולא במשפט וכיוצא. אבל ענין ר' פנחס בן יאיר דמייתי ליה שם לענין בהמתן של צדיקים מחמורו. ולקוח מזה מה שאמרו בשבת קי"ב ב' אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר עיין שם ברש"י. ובתוספות שם י"ב ב' זה בשם הבראשית רבה דמשמע שהוא היה המיוחד בזה בכל התנאים בתוקף הזהירות במידי דאכילה עד שאפילו חמורו היה שמור בזה מן השמים.
ישראל קדושים · פרק ה׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.