ישראל קדושים · פרק ה׳, א׳

ועיקר הקדושה הגמורה הוא כשהגיע למדריגה זו הגדולה שיוכל להשתמש בכל הנאותיו בקדושה בלא כוונה לגמריה והנאת גופו, ורבינו הקדוש אמר על עצמו (כתובות ק"ד א') שלא נהנה באצבע קטנה עיין שם בתוספות שלא, נכנסו מעדנים לגופו. ובעבודה זרה י"א א' דלא פסק מעל שלחנו לא וכו' עיין שם בתוספות דיבור המתחיל שלא, שהוא להרחיב בני מעים לריבויי המעדנים. ובדיבור המתחיל צנון, נתקשו מההוא דכתובות ותירץ בדוחק שלשון שולחנם משמע דגם הוא אכל כן. וגם למה ירבה מעדנים כל כך לבני ביתו אם הוא לא חפץ ושאין ראוי וגם דמדמה לאנטונינוס. אבל האמת כמו שקבלתי וכן ראיתי אחר כך באיזה ספר דהפירוש כפשטיה ואף שהיה שולחנו מלא כל מעדני עולם מכל מקום הוא לא נהנה מזה כלל דהיינו דכל אכילתו היה בקדושה יתירה כמדתו דנקרא קדוש שהוא שלימות הקדושה להיות כל מעשיו והנאותיו לשם שמים ולא הרגיש הנאת עצמו כלל רק על דרך שאמרו בויקרא רבה פרשה ל"ד, בהלל לגמול חסד עם הדין אכסניא וכו' וקאי על אכילתו שהוא להחיות הנפש. ומתייחס אל הנפש כמו שאמרו במניעת האכילה (ויקרא כ״ג:כ״ז) ועניתם את נפשותיכם אך הלל לא הרגיש הנאת הגוף אלא מוצא פי ה' המחיה הדין נפשא עלובתא (שזה עלבון גדול לה מה שהיא מתלבשת בגוף העכור והגשמי עפר מן האדמה עד שלא תשיג הרוחניות להחיות אלא דרך לבוש הגשמי של אכילה ושתיה דברים גשמיים) האכסנאות גו גופא על כן נקרא גומל נפשן. וזה שאמרו גם כן בביצה ט"ז א', אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים. רצה לומר שלא הניח הנאה לשבת כשמאי כי הוא היה אוכל גם בימות החול על טהרת קודש להיות כל מאכלו בקדושה ורוחניות המאכל כבשבת וזה נקרא כל מעשיו לשם שמים כמו שכתבתי לעיל שמי שהוא כן אין צריך פרישות כי גם כל הנאותיו לשם שמים ולא לגרמיה. וזהו כל מעשיו גם מה שנראה כמעשה להנאתו היה באמת לשם שמים ומי שהוא כך, גם כל דברי הרשות שלו הכל קדוש ואין אצלו חילוק בין חול לשבת. ונראה דעל זה רמזו בזהר סוף פרשת קרח קע"ט ב' לא זזה שכינה מישראל ואפילו בשבתות דחול (ועיין בפרשת דרכים דף כ"ג עיין שם ובסוף ספר מדרש אליהו) רצה לומר מי שעושה חולו כשבת להיות כולו לה' תמיד שובת מכל מלאכות ימי המעשה ועובדין דחול, וכל עסקו רק בתורה ועבודת השם יתברך לשם שמים אין השכינה זזה מכותלי לבבו לקדשו על ידי זה מלמעלה בקדושה היתירה על ידי השראת שכינה בקרב לבו שיראה בכל ענייני עולם הזה איך כביכול שכינתו יתברך בתוכם והוא המחיה כולם והוא מה שאמרו ברעיא מהימנא צו כ"ט ב' דתלמידי חכמים כיום שבת וכו' ונפש דתלמידי חכמים אתקריאת שבת מלכתא נפש יתירה דשבת וכו' והכי תלמידי חכמים בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו שבתות וימים טובים וכו' כל מה דעבד ברנש לשבתות וימים טובים אית למעבד לון וכו' וסיים שם וכגוונא דכל מאני בית המקדש אתקריאו קודש הכי כל אינון דמשמשי תלמידי חכמים אתקריאו קודש ותלמודין דרב דאינון לקבל איברין דגופיה אתקריאו קודש קדשים וכו' עיין שם היינו דבאמת כל ישראל יש בהם קדושה כמו שנאמר קודש ישראל וגו', ולכולם נאמר והתקדשתם והייתם קדושים, קדושים תהיו, וכל סדרי קדושה, שהרי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כדתנן ריש פרק חלק. וחלק זה הוא חלק הקדושה שבקרבו שאין לו שום הנאה מעינוגי וחמדות עולם הזה שזהו החלק של עולם הבא שהוא עולם שאין בו אכילה ולא שתיה כמו שאמרו ברכות י"ז א' שאין שם שום הנאה גופנית דעולם הזה כלל.