ישראל קדושים · פרק ב׳, ג׳

וזהו שכתב רש"י (ריש פרשת קדושים) לפרש קדושים תהיו פרושים מן העריות והעבירות. והרמב"ן חלק עליו דאין מדבר כאן מעבירות האסורות עיין שם. ובהרא"מ שם כתב דלא ידע למה נטה מפירוש ושם מחלוקת בין המדרש ויקרא רבה לתורת כהנים יעוין שם. ונראה דאשתמטיה גמרא דיבמות הנזכר דמסייע להרמב"ן ומשם לקח זה דאף לאביי שם רק המקיים דברי חכמים נקרא קדוש וכמו שכתב הרב המגיד פרק א' מאישות הלכה ד' דאיסורי דרבנן כולהו אינשי לא זהירי בהו עיין שם. אבל דברי תורה לכולי עלמא לא שייך לקרות קדוש והמדרש ויקרא רבה הנ"ל לא פליג אתורת כהנים דאדרבא גם הוא מסייע להרמב"ן דדייק בלישני' גדר ערוה כל שגודר עצמו וכו' ובכל מקום גדר היינו הגדרות מוסיפות על גוף האיסור שבודל ופורש עצמו מכל סביבותיו גם כן. כגדר שעושין לכרם חוץ לאילנות שלא יקרב זר לתוכם וכדרך שאמרו בחולין (ק"י.) בקעה מצא וגדר בה גדר. ברכות (כ"ב סוף ע"א) גדר גדול גדרו בה. שבת (ט"ז:) גדר מי חטאת וכן בכמה דוכתי. ואין נקרא קדוש ונמצא קדושה אלא מי שמוסיף לו גדרים שלא יבוא לאיסור ערוה נוספות על גוף האיסור שאסרתו תורה.