סיפורי מעשיות · פרק ט׳, מ׳

בְּתוֹךְ כָּךְ הָיוּ רְעֵבִים וּמָצְאוּ עֲדַיִן אֶצְלָם שְׁלשָׁה אַרְבָּעָה מטבעות וְהָלְכוּ אֶל בֵּית הַתַּבְשִׁיל וְשָׁם מוֹצְאִים לֶאֱכל אֲפִלּוּ בְּעַד שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה מטבעות וְצִוּוּ לִתֵּן לָהֶם מַאֲכָל, וְנָתְנוּ לָהֶם בְּתוֹךְ שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים הָיוּ מְסַפְּרִים וּמִתְלוֹצְצִים מֵהַשֶּׁקֶר וְטָעוּת שֶׁל דְּבַר הַבַּעַל שֵׁם וְהַבַּעַל בֵּית הַתַּבְשִׁיל שָׁמַע דִּבְרֵיהֶם, וְחָרָה לוֹ מְאד כִּי הַבַּעַל שֵׁם הָיָה חָשׁוּב שָׁם מְאד וַיּאמֶר לָהֶם: אִכְלוּ לָכֶם מַה שֶּׁיֵּשׁ לִפְנֵיכֶם וּצְאוּ מִכָּאן אַחַר כָּךְ בָּא לְשָׁם בֶּן הַבַּעַל שֵׁם וְהֵם עֲדַיִן הָיוּ מִתְלוֹצְצִים מִן הַבַּעַל שֵׁם בִּפְנֵי בְּנוֹ וְגָעַר בָּהֶם הַבַּעַל בֵּית הַתַּבְשִׁיל עַל שֶׁהֵם מִתְלוֹצְצִים מִן הַבַּעַל שֵׁם בִּפְנֵי בְּנוֹ עַד שֶׁהִכָּה אוֹתָם הַכֵּה וּפָצוֹעַ וּדְחָפָם מִבֵּיתוֹ וְחָרָה לָהֶם מְאד, וְרָצוּ לְבַקֵּשׁ מִשְׁפָּט עַל הַמַּכֶּה אוֹתָם וְנִתְיַשְּׁבוּ לֵילֵךְ אֶל הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהִנִּיחוּ שָׁם הַחֲבִילוֹת שֶׁלָּהֶם לְהִתְיַעֵץ עִמּוֹ אֵיךְ לְהַשִּׂיג מִשְׁפָּט עַל הַנַּ"ל וּבָאוּ וְסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁבַּעַל בֵּית הַתַּבְשִׁיל הִכָּה אוֹתָם מְאד וְשָׁאַל לָהֶם: לָמָּה? וְסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁדִּבְּרוּ עַל הַבַּעַל שֵׁם הֵשִׁיב לָהֶם: בְּוַדַּאי אֵינוֹ ישֶׁר לְהַכּוֹת בְּנֵי אָדָם אֲבָל אַתֶּם לא עֲשִׂיתֶם נְכוֹנָה כְּלָל, שֶׁדִּבַּרְתֶּם עַל הַבַּעַל שֵׁם כִּי הַבַּעַל שֵׁם חָשׁוּב כָּאן מְאד וְרָאוּ, שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וְגַם הוּא בְּטָעוּת וְהָלְכוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַפָּקִיד [וְהַפָּקִיד הָיָה עַכּוּ"ם] וְסִפְּרוּ לוֹ הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהִכּוּ אוֹתָם שָׁאַל: עַל מָה? הֵשִׁיבוּ, שֶׁדִּבְּרוּ עַל הַבַּעַל שֵׁם וְהִכָּה אוֹתָם הַפָּקִיד הַכֵּה וּפָצוֹעַ וּדְחָפָם מִבֵּיתוֹ.