סיפורי מעשיות · פרק ט׳, ל״ט

וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר, וְהָיוּ הוֹלְכִים וְסוֹבְבִים עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הָעִיר, שֶׁדָּר בָּהּ הַשר הַתָּם הַנַּ"ל [שֶׁהוּא הַתָּם, חֲבֵרוֹ שֶׁל הֶחָכָם הַנַּ"ל] וְשָׁם, בְּאוֹתָהּ הָעִיר הָיָה בַּעַל שֵׁם [צדיק עושה ניסים] אֲמִתִּי וְהָיָה חָשׁוּב מְאד, כִּי עָשָׂה דְּבָרִים נִפְלָאִים וַאֲפִלּוּ בֵּין הַשָּׂרִים הָיָה חָשׁוּב וּמְפֻרְסָם וְאֵלּוּ הַחֲכָמִים בָּאוּ לְאוֹתָהּ הָעִיר וְהָלְכוּ וְסָבְבוּ וּבָאוּ לִפְנֵי בֵּית הַבַּעַל שֵׁם וְרָאוּ, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם כַּמָּה עֲגָלוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים עִם חוֹלִים וְסָבַר הֶחָכָם, שֶׁשָּׁם דָּר דוקטור וְהָיָה רוֹצֶה לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ מֵחֲמַת שֶׁגַּם הוּא הָיָה דוקטור גָּדוֹל וְרָצָה לִכָּנֵס לַעֲשׂוֹת הֶכֵּרוּת עִמּוֹ וְשָׁאַל מִי דָּר בְּכָאן? הֵשִׁיבוּ: בַּעַל שֵׁם וַיִּמָּלֵא פִּיו שְׂחוֹק וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: זֶה הוּא שֶׁקֶר וְטָעוּת נִפְלָא מְאד וְזֶה הוּא שְׁטוּת יוֹתֵר מִטָּעוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ חֲבֵרִי! אֲסַפֵּר לְךָ הַשֶּׁקֶר הַזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה הָעוֹלָם בְּטָעוּת בְּשֶׁקֶר כָּזֶה.