שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, כ׳

והם הנרמזים בדברי רז"ל (ברא"ר פרשה י') אמר ר"ס אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל [כו' ספרים אחרים מלאך. ונכון. ומיהו גם מזל פירושו מלאך עי' בב"ק (ב' ב') וברש"י. ומה שאיתא שם בהמה לית לה מזלא וכאן אמרו דגם לכל עשב יש מזל אינו סותר. כי ודאי אינו סבור שענייני הבהמה מיקרים וכמו שאיתא בירושלמי (פ"ט דשביעית) וברא"ר (פרשה ע"ט) בעובדא דר"ש בן יוחאי שגם הם בהשגחה. רק ר"ל כשבטבע להיות ניזוק וצריך נס קל לדבר אין להם מלאך המליץ כדיוק לשון רש"י ז"ל שהוא הנקרא בלשון חכמים ג"כ מזל ר"ל הצלחה טובה ואין נעשה להם הצלה נסיית. ויעי' מה שכתבתי במקום אחר על לשון מזל שבדברי רז"ל שבת קנ"ב ושאר דוכתי] שמכה אותו ואומר לו גדל ההא דכתיב הידעת כו'. שהנרצה ג"כ על אותם כחות הנפשיים של כל עשב פרטי שיש לכל אחד כח פרטי בפני עצמו שלולי כן לא היו נבראים שנים על כרחך שכל אחד יש לו איזה כח וצורך השתמשות פרטי שבעבורו נברא כמו שנתבאר לעיל (פרק ג'). וכח הרוחני של אותו כח ר"ל כח הנפשיי שבו הוא הנקרא מזל ברקיע. שלעולם הרוחניי מכונה עליון והגשמי תחתון והרקיע הוא המבדיל בין עליונים לתחתונים ר"ל בין נעלמים לנגלים הוא הרקיע שהוא כפי הסכמת כל החכמים מראה הרקיע הוא מרחק האויר שאין יכול העין לראות עוד מרחק יותר. ור"ל שההבדל הוא המרחק הגדול עד שאין כח בעין לראותו והוא נעלם מעתה משם והלאה ומשם ואליו הוא נראה ואותו המפסיק נקרא רקיע. ואמרו שיש לכל עשב כח נעלם שמכה וגו' והוא מה שאמרנו: