וענין מה שהוסיף ג"כ בזוהר ויקרא מלאכי מים. הוא כמו שקדם כי אברי המעשה הם חלוקים לשנים חומר וצורה. ר"ל גוף האיברים והנפש שהוא כח המעשים וכן הם חלוקים ביסודות העולם מים ועפר ואינו דומה להתחלקות הרוח והנשמה שמשכנם בלב ומוח לחומר וצורה. כי חומר הלב ומוח הוא כחומר כל הגוף עפר מן האדמה. והיינו כי תכלית הביראה היא העשי' גופנית כי אין תכלית בריאת המלאכים והשכלים הנבדלים מצד עצמם רק מצד צורכם על התכלית המכוון שהוא האדם הגופני שבעשיה הגופנית. וא"כ גם העולם המלאכיי הלבביי והמוחיי שהם נבראים מחודשים ולא נאצלים הם שכונים על הגופניי ונשענים ששם הוא משכנם שרק לתכלית זה הי' בריאתם ולולי הגופניי לא הי' שום מקום ומשכן להם. והעשי' הגופנית הנראית לעינינו משמים והארץ וכל צבאיהם זהו חומר הבריאה. אבל הנפש שבבריאה הם רוחניות כחות העולמיים כולם. הכח המעשיי של גמר המעשה שעל ידו יוצא המעשה לפועל הוא הנקרא בפי המקובלים עולם העשי' הרוחני וכחותיו הרוחניים הם מלאכי מים שבזוהר שהם כחות השלמת המעשה הנזכר לעיל:
שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Sichat Malachei HaSharet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיחת מלאכי השרת, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.