וזה ביאור בדבר ד' שמים נעשו ולעולם דברו נצב בשמים. כי הדבור של השי"ת הוא עצמו הכח ההוא של השי"ת בהתגלות [וכמו שניכר ג"כ על הדבור איכותו של הכח המדובר אודותיו כמו שהדבור לנקום וללחום ולהתגבר ידובר בקול וזעף עד שניכר מקול הדבור שהוא על ענין ההוא וכיוצא בו כידוע למבין] והוא הבורא והוא הנותן קיום וחיות לאותו כח שבבריאה. ונמצא שהשי"ת כולל את כל העולם ר"ל כל כחות הנבראים שזהו עולם הרוחניי והוא כמו נפש ונשמה לכל כחות פרטיות שבעולם הגשמיי. וכמו שהכל יודעים שיש נפש לאדם והנפש היא ממש דוגמת הגוף הגשמיי בכל פרטי כחותיו רק שהם רוחניים בלתי נתפשים בגשם והוא המחיי' ומקיימת את הגוף כך יש נפש לכל גשם. ר"ל כחו הרוחני אשר בו הוא מוגדר וכמו שנתבאר לעיל. ונשמת הכל הוא השי"ת ונמצא השי"ת כולל עולם מלא רוחניי כזה הגשמיי הנראה לנו. ועולם זה הוא הנקרא בפי המקובלים חכמי האמת בלשונם המשליי עולם האצילות וכמו שאיתא בתיקונים דעשר ספירות דאצילות בהון מלכא איהו וגרמי' חד איהו וחיוהי חד. והיינו שהיא מאחדות השי"ת ולכך קראוהו נאצל ולא נברא. והם אותם הכחות כולם שאצל השי"ת שדבר זה נאצל בעת הבריאה. ר"ל שהשי"ת אחד יחיד ומיוחד ואין שייך אצלו כלל חלוק כחות כלל שכל הכחות ג"כ מיוחדים בו:
שיחת מלאכי השרת · פרק ג׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Sichat Malachei HaSharet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיחת מלאכי השרת, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.