ובתנחומא (ר"פ וישלח) כי עצום עושי דברו ומי עצום מהם עושי דברו אמר ר"ה בשם ר"ח אלו ישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרו כו' ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת תדע לך שבשעה שאמר ישעי' כי איש טמא שפתים כו' גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו אלא בשתי מלקחות נתן על פי ישעי' ולא נכוה הוי כו' וכן אתה מוצא במשה כשירדה האש במתאוננים כו' הי' עומד משה ומשקיע ציפי צמר באותה האש והיא משתקעת בארץ שנאמר ותשקע האש ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת וכן יעקב נטל לשר הגדול ורפשו שנאמר ויאבק איש עמו וכשהוצרך נטל מחנות ששל מלאכים ושלחן בשליחותו ע"כ. והנה הראי' הראשונה כבר פירשנוה לעיל שהיא אותה שזכרה התנחומא בר"פ ויקרא וזהו שהוסיף כאן מה שהקדימו נעשה לנשמע כמו שנתבאר לעיל. פירוש זה ההקדמה שהיא מעלה אצל ישראל ולא אצל המלאכים אעפ"י שהוא רז שהם משתמשים בו כמו שנתבאר לעיל כי העבודה היא מעלה מיוחדת לישראל לבד. וזכר ג' נפשות יקרות והם יעקב מובחר שבאבות קודם מתן תורה ומשרע"ה שהוריד התורה לארץ וישעי' מובחר שבנביאים כמו שאמרו רז"ל. שאלה הג' השלימו בעבודתם ג' מעלות שיש לישראל על המלאכים על ידי העבודה שתכליתה הוא קישור והתאחדות כל כחותיו מחשבה ודבור ומעשה להיות מכוונם אחד לגלות אמתות אחדות השי"ת עד כי כולם מאוחדים לאותו התכלית המכוון:
שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Sichat Malachei HaSharet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיחת מלאכי השרת בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.