שיחת מלאכי השרת · פרק ב׳, כ״ד

אבל עכ"פ כבר ידענו כללם ז"ל (עירובין י"ג ב' חגיגה ג' ב) כי אלו ואלו דברי אלקים חיים. דודאי מדרגות יש במעלות הכחות העליונים ואופני הרגשתם [פירוש שיש כח מורגש בו התחדשות השי"ת בכל שנה כמו כח הצמיחה שהוא מתחדש בכל שנה על דרך משל וכיוצא בזה מובן למשכיל ובכל חילופי הזמנים]. אבל בכללם אין השירה היוצאת מפיהם אלא מצד התחלפות הזמן וההכרה מזולתם משא"כ בישראל ההכרה מצד השינוי שבעצמם לכך יכולים לומר בכל זמן שירצו. וזהו המעלה הראשונה שהיא מצד היצה"ר שבהם ומצד מה שהם בעולם התחתון ובשפלות המעלה שדבר זה גורם להם שיהיו בעלי יצה"ר דבר זה עצמו הוא להם מעלה ומצד הזה נקראו עושי דברי וכמו שנתבאר. והמעלה השני' כאשר מרגישים הרגשת הלב בנפשות ישראל יתירה מהרגשת המלאכים שהם שומעים ונבהלים כמו שנתבאר לעיל. כי קשיות הבנת הלב ידוע שהוא לג' דברים עומק המושג וקוצר המשיג ואורך ההצעות פירוש כבדות ענין הדבר הנישג מצד האמצעי שהיא עצם ההשגה וההכרה להשי"ת שיש בה עומק המושג וקוצר המשיג מצד שהשי"ת בורא והמשיגים נבראים. וזהו הנרמז אצלם בענין ב' תיבות של ישראל. ר"ל שהזכרת השם שהוא ההכרה שהשי"ת הוא נכחו אחר ב' תיבות ר"ל ב' העלמים מקודם פרגודים ומחיצות [והם שמע ישראל שמע הוא מאמר המצווה שהוא השי"ת וישראל הוא שם הנברא המשיג אלו ב' ההעלמים קודמים להזכרת והכרת השי"ת שהוא אלקינו]. אבל המלאכים יש להם עוד פרגוד שלישי שהוא מה ששומעים ונבהלים שההכרה עצמה שבלב שהוא מצד עולם האמצעי שהוא כאמצעי בין המשיג והמושג שהיא ענין ההשגה עצמה דבר זה ג"כ אצלם קשה. לכך יש להם ג' פרגודים כי קדוש בכל מקום לשון הבדלה מובדל ומופרש מהשגתם ואומרים שלשה פעמים קדוש. וזה דפריך שם בגמרא מברוך כבוד ד' ממקומו ומשני ההוא אופנים שהם מכסא הכבוד (יעו"ש בתוס' ועי' עוד מה שכתבתי לקמן פרק ד' בזה) מעולם העליון מקום שנפשות ישראל חצובה ולכך מתדמים במעלתם לישראל. והתירוץ השני כיון דאתיהיב רשותא. היינו מאחר שהגיעה ההכרה כבר גם הם קרוים מכירים והבן זה: