שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, ד׳

ביאור זה כמו שאיתא (נדרים ל"ה ב') הני כהני שלוחי דרחמנא לעבוד עבודתו ית"ש. ולכך נקרא מלאך ד' צבאות שהמה הובדלו ומיוחדים לכך וכמו שנאמר (דברים י"ז ט) ובאת אל הכהנים הלוים (ד"ה ב' ט"ו) ללא כהן מורה ושם י"ז בהעמדת יהושפט השופטים ובשאר מקומות כי הם נתייחדו רק ללמד תורת ד' וכמו שכתב הרמב"ם (פי"ג מהל' שמיטה הל' י"ב) יעי' שם שהם הובדלו לכך להיות עבדי ד' ומשרתיו. ובספרי קרח (פסקא קי"ט) והנה מלאכי אלקים אלו כהנים המשרתים כו' חביבין כהנים [כן הוגה בדפוס חדש מן הילקוט] כשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכי השרת שנאמר שפתי וגו' ובזמן שהתורה יוצאה מפיו הרי הם כמלאכי השרת ואם לאו הרי הם כחי' וכבהמה שאינה מכרת את קונה ע"כ, יאמר זה שאל תחשוב שהבדלת שבט הלוי הוא חוקה שהם נבראו כך כמלאכים שאין בידם שלא להיות מלאכים שא"כ תסלק הבחירה מהם. רק כאשר התורה יוצאה מפיו. ואמר יוצאה כאלו יוצאה מעצמה שכל כך נעשה פיו נרתק לדברי תורה עד שדברי תורה יוצאת מעצמה מפיו כי אין שפתותיו דובבות אלא דברי תורה וגם שלא במתכוין. ועל דרך שאיתא (סוכה כ"א ב') ועליהו לא יבול אפי' שיחת חולין כו' כי אין שפתותיהם רוחשות כלל דברים שאי ן דברי תורה אז הוא כמלאכי השרת שמתייחד בשליחות השי"ת שכל מחשבות לבבו בעוה"ז רק לזה ואם לאו כו':