ובמסכת דרך ארץ זוטא (סוף פרק השלום) אמר ר"י הנביא נקרא מלאך והחכם נקרא מלאך הנביא נקרא מלאך שנאמר ויאמר חגי מלאך ד' והחכם נקרא מלאך שנאמר מלאך ד' צבאות הוא יכול יהא כהן עם הארץ תלמיד לומר ותורה יבקשו מפיהו ע"כ. והקדים נביא לחכם אעפ"י שמצד קדימות המעלה החכם קודם כמו שאיתא בהוריות (י"ג א'). רק בענין מלאכות ד' הנביא קודם כי יש ב' מיני מלאכות. מי שהוא שליח בפרט שנשלח להגיד לפלוני איזה דבר או לעשות לו. ומי שהוא פועל העוסק בעבודתו. וזהו החילוק על דרך הפשט בפסוק (תהילים ק״ג:כ״א) ברכו ד' מלאכיו ברכו ד' כל צבאיו. שצבא הם העוסקים בעבודת ושם מלאך ביחוד הוא על השליח. ואולי ע"כ לא אמר אצל מלאכיו כל כי על ידי הכל הקב"ה עושה שליחותו ובשעת השליחות הם נקראים מלאכים וכמו שנתבאר למעלה. משא"כ צבאיו העוסקים בעבודתו וזהו מדריגת מלאכות החכם ולכך נאמר אצל החכם מלאך ד' צבאות ולא מלאך ד' שהוא מצבאיו ולכך דייק ג"כ בלישנא דספרי וגמרא נדרים וקידושין שם מלאכי השרת שעוסקים בשירות. אבל הנביא הוא מלאך ד' ועליו יצדק שם מלאך ביחוד יותר:
שיחת מלאכי השרת · פרק א׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Sichat Malachei HaSharet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיחת מלאכי השרת, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.