שבחי הבעש"ט · פרק צ״ט, ב׳

פ"א רצה החנווני לנסוע לק"ק שדה לבן עם סחורה וירא כי אמרו שיש פוחזים באותו הדרך. ואמרה לו אשתו שמעתי שהבעש"ט נוסע בכן תן לעבדו איזה מתנה שיודיע לך באיזה יום נוסע הבעש"ט ותסע עמו בצוותא חדא לא יהיה לך פחד וכ"ע. ונסע עם הבעש"ט בצוותא חדא. וכשבאו ליער זה שהפוחזים שם ציוה הבעש"ט לעבדו שיעמוד לרעות הסוסים. והאיש הזה נתפחד מאוד וצוה הבעש"ט שיעמדו העגלות זה כנגד זה. והבעש"ט ישב באמצע ופתח ס' הזוהר והסתכל בו. ויצאו הפוחזים מיער וכשקרבו עליהם רעדה אחזתם וברחו הפוחזים. כשהיו רחוקים מהם אמרו הפוחזים נלכה עוד הפעם עליהם וכשקרבו אחזתם עוד רעדה. וכשהרחיקו לא רצו הפוחזים לשוב עוד עליהם ואמרו אין זה דבר פשוט. וכשראה הסוחר המעשה הלז נפל על צוואר הבעש"ט ונשק אותו ואמר עתה ידעתי מעלתו של רומע"ל. אמר לו הבעש"ט את סבור שאתה מכירני עדין אין אתה מכיר אותי. וזו המעשה אין עולה על זכרוני ממי שמעתי וכדומה לי ששמעתי מהרב דקהלתינו.