שבחי הבעש"ט · פרק צ״ז, ב׳

וזה היום היה עש"ק והלך למקוה ובכה מאד והתפלל תפלת מנחה במרירות גדול עד שאנשי סגולתו לא יכלו להרים ראש ואמרו אפשר כשיתחיל לקבל שבת יקבל מתוך שמחה. והוא התפלל קבלת שבת וערבית ג"כ במרירות לב וקידש על היין בבכי ונטל ידיו וישב אל השולחן והלך לחדר לישן שם. והשתטח לארץ ושכב עד בוש וב"ב והאורחים המתינו עד שהתחילו הנרות לכבות. הלכה אשתו ואמרה לו הנרות יכבו מהרה והאורחים ממתינים. אמר לה יאכלו ויברכו בבהמ"ז וילכו. ואשתו הלכה ג"כ להחדר שהבעש"ט שם ושכבה על מיטתה. והבעש"ט עדיין שוכב על הארץ בפישוט ידיים ורגלים ועמד ר' דוד הנ"ל אצל הפתח לראות מה יהיה הסוף. ונתיגע לעמוד ולקח ספסל וישב אצל הפתח. וכמו חצי לילה שמע שאמר לאשתו תכסה פניך. וברגע האיר בחדר והיה מאיר דרך סדקים ואמר ברוך הבא ר' עקיבא וגם לשאר קדושים שאין יודע שמם אמר ברוך הבא. ור' דוד הכיר את ר' עקיבא בקולו. אמר הבעש"ט להקדושים אני גוזר עליכם שתלכו להתנקם מן הצורר המקטרג שקורין שטריגאטאר ענו הקדושים. ואמרו אל יצא דבר זה מפיו עוד ומה שדברתם יבוטל כי אינו יודע רומע"ל מכחכם. כי כאשר רומע"ל בילבל שבת נעשה רעש גדול בג"ע והיו בורחים מכל היכלות כמפני חרב וכשבאנו אל היכל עליון מזה גם שם ברחו ולא ידעו מפני מה עד באנו למקום גבוה שהם יודעים. צעקו עלינו מהרו ולכו להשקיט דמעות הבעש"ט. ונספר לרומע"ל שכל היסורים שיש לאדם בחיים אינו כקליפות השום נגד היסורים שסבלנו על קידוש שמו יתברך ויתרומם. והיצ"ר עושה את שלו ובילבל את מחשבתינו כחוט השערה אע"פ שדחינו אותו בשתי ידים. אעפ"כ הוכרחנו לסבול חצי שעה גיהנם. ואח"כ נכנסנו לג"ע והתחלנו לטעון שרוצים אנחנו לנקום משונאינו והשיבו לנו עדיין שעתו קיימת ואם תרצו לנקום צריכים אתם לקבל על עצמיכם גילגול.