שבחי הבעש"ט · פרק פ״ז, ג׳

ובעת שלש סעודות בא להבעש"ט ואנשי קאמינקע היה המנהג כשהיה הבעש"ט אצלם העמידו להם שולחן מן הצד והאורחים יושבים עם הבעש"ט על השולחן שבבית. וכשראו אותו שבא קראו אותו אצלם כי הם הכירו אותו שהוא לעטויק ותקיף בדעתו פן יבלבל את הבעש"ט או יכניס בדבריו. וקראו אותו ר' אברהם באו ושבו אתנו ונתנו לו צלוחיות מי דבש. וכשהתחיל הבעש"ט לאמור תורה יצא ממקומו ועמד נגד הבעש"ט באמצע הבית והציץ בפניו. וירא ר' פנחס לומר לו שלא יביט בפני הבעש"ט מחמת כיבוד אב ועמד נגד הבעש"ט והיה ר' פנחס בצער. וכשפסק הבעש"ט לומר תורה חזר למקומו. ואח"כ הדליקו נרות ואכלו בשר וחזר הבעש"ט ואמר צריך אנו לאמר עוד דבר אחד ולא היה בדעתי לאמור אותו דבר אלא מפני ששמעתי דבר זה בג"ע בשמי. והתחיל לאמור ור' אברהם הנ"ל יצא פעם שניה ממקומו ועמד נגד הבעש"ט עד שגמר וחזר למקומו. וברכו ברכת המזון והתפללו תפילת ערבית. אחר התפלה אמר לר' פנחס הוא ולא אחר הוא ולא אחר. ואמר ר' פנחס מה ראית בו אמר לו אתה סבור ששתקתי לו כשגער בשעת קריאת התורה אבל המתנתי עד הסוף. ואספר לך בני כי ראיתי בלילה הזה חלום שנכנסתי לגן עדן ובא שר התורה ואמר דבר תורה משמו של הבעש"ט. וכשננערתי משנתי זכרתי היטב ובאתי בשביל דבר זה לכאן וכמו ששמעתי כן שמעתי מפיו הקדוש. ואודות שבוי לא שמעתי מפי הרב הנ"ל ושכחתי לשאול ממנו.