שבחי הבעש"ט · פרק נ׳, ב׳

החסיד ר' יוסף מזורניץ הנקרא ר' יוסף מלמד היה בעירנו בק"ק ליניץ ואני לא הייתי בקו הבריאה בעיר ההיא ולא יכולתי לישב עמו רק שנתתי לו שלום. ולא שמעתי ממנו בעצמו וחבירי שמעו ממנו וסיפרו לפני. וביד מ' יוסף היה מונח תמיד מעות שלישית והמעות של הרב הנ"ל היו ג"כ אצל מ' יוסף הנ"ל. ובעת הזאת היה פיסול מטבעות והיה מריבות ע"י זה. ואמר ר' יוסף נלך להרב המגיד ויעשה פשרה בינינו. והלכו להרב המגיד ועשה פשרה ביניהם והלכה הרבנית לביתה ור' יוסף נשאר עדיין אצל המגיד. אמר המגיד לר' יוסף הרבנית הלז היא לאחר יאוש. ומחר הרגישה בעצמה חבלי לידה והבינה שהיא מקשה לילד ושלחה אחר ר' יוסף ואמרה לו בבקשה שימחל רומע"ל. ע"כ לילך אל המגיד שיעשה בשבילי פ"נ והיא שמעה מן המגיד כנ"ל. אמר לה אם תתן לי המפתח מן התיבה שאקח מעות כל מה שאחפוץ אלך ואם לאו לא אלך. ונתנה לו המפתח ונתנה לו פטשילא ולקח ק"ס זהובים ובא אל המגיד. אמר לו המגיד למה באת הלא אמרתי לך המעמד שלה. אמר ר' יוסף היא נתנה לי המפתח ונתנה לי רשות על כל המעות שיש לה ותיכף שלח המגיד אחר ר' מיכל ז"ל ואחר רבי ליב כהן ז"ל ור' יוסף הנ"ל שילכו למקוה. והמגיד עדיין היה יכול לילך ברגליו אלא שלא יכול לילך למים והלכו הם שלשה וגם המגיד הלך עמהם ונכנסו השלשה למקוה והמגיד עומד עליהם. ושהו תחת המים וכשעלו מן המים אמר המגיד עדיין לא פעלתם. וטבלו כן כמה פעמים. ואמר ר' יוסף ז"ל שהמגיד רצה ללמוד אותי הכוונות אבל יותר טוב אלך בתמימות שלי. ושהו במקוה עד בוש ונתקרר ר' יוסף כי היה זקן ואמר. רבש"ע הבא לי במתנה את הרבנית ואם לאו אני בסכנה ואח"כ צוה להם שילכו מן המקוה ויעלו כי ת"ל פעלתם שתחי' הרבנית ותלד שלשה בנים. ואמר כמה זכרים וכמה נקבות ואין אני זוכר. והמגיד צוה מקודם שהלכו למקוה שיבשלו תבשיל עם הרבה בשמים כדי שיתחמם אחר המקוה. ולאחר אכילתו אמר המגיד שיטמין א"ע שלא ימצאוהו. כי יהיה רעש גדול. גם סגר הדלת בעדו ולא הניח שום אדם לכנוס עד שילדה הבנים וחיה.