שבחי הבעש"ט · פרק מ״ה, ב׳

וביום המחר אחר התפילה באו שנית לבית הרב ונתעכבו ג"כ הרבה עד שהגיע לסדרן. הלך הגבאי פעם ב' להרב והשיב להם בשם הרב שילינו עוד לילה א' פה. והיה קשה להם הדבר מאד והיו מתחרטים מאד על הליכתם אליו. עכ"ז היו מוכרחים להתעכב עד יום ג'. וכשבאו ביום ג' באה להם תשובה מהרב שלא יסעו בדרך הידוע כ"א בדרך אחרת אשר היא ממש עקומה והאיש הזקן נתכעס מאד על השני על עיכובם עד עתה על לא דבר. ועכ"ז שמעו לדבריו ונסעו בדרך אשר צוה עליהם הרב. והנה בנסיעתם במר נפשם על עכובם. נתקשרו השמים בעבים וירד עליהם הגשם מן השמים ממש גשם שוטף. ובתוך כך תעו מן הדרך. והיה להם צער גדול מאד. ונסעו כך עד שבאו לכפר א'. ומאד נתקררו מן הגשם ורוח שהיה ועמדו שם ללון ונתנו הסוסים שלהם לערל שירעה אותם בלילה וצוו עליו שיביא הסוסים בהשכמה. ולמחר השכימו ועמדו להתפלל וגמרו תפילתם ועדיין לא הביאו הסוסים והיה להם צער גדול מאד מעכובם כי נתייראו שיעברו המועד הקבוע. ובין כך בא הערל ואמר שנתפסו הסוסים לחצר השר. מפני שנמצאו בהיזק וביקשו את הבעה"ב שיסע להשר לבקש הסוסים. אמר הבעה"ב שבוודאי לא ילך להשר כי מלבד שבוודאי לא יחזיר הסוסים אלא אפילו יכה אותו מכת אכזריות. כי כן דרכו מעולם ורצו לשלם להבעה"ב עבור טרחתו שילך לשם. ולא רצה בשום אופן כי גופו חביב עליו מממונו. והוכרחו הם במר נפשם לילך בעצמם להשר.