שבחי הבעש"ט · פרק מ״ג, ב׳

וכאשר התחילו לכתוב התנאים אמרו המשולחים כטוב בעיניכם כתבו על המלך רק בזמן הנשואין אמרו שא"א בשום אופן להרחיב הזמן. והם טענו הלא ארז"ל נותנים לבתולה י"ב חדש. ובפרט שעדיין לא עלתה על מחשבתנו להשיאה בקרוב ואין לה בגדים ומ"כ מן המוכן. והשיבו הם על זאת אין אנחנו מקפידים אבל זאת א"א בשום אופן להרחיב זמן החתונה כ"א היא תסע עמנו תיכף ומיד. ואחרי אשר מה' יצא הדבר הסכימו גם לזאת. ונשאר ההסכמה שהרב מוהר"פ בכדי שלא יבטל מלמודו ישאר בביתו. והכלה עם אמה תסע על החתונה. ושכרו עגלה טובה עם סוסים בשבילה גם כן ונסעו עמהם. והנה בכל הדרך היתה פליאה בעיניה על עצמה מה זאת היה להם שנתפתו לזאת. ואח"כ באו לק"ק ראוונע באו כל אנשי העיר מקטון ועד גדול אנשים ונשים וטף לקבל פניהם וליתן שלום להכלה של הרב הגדול. נתקררה דעתה מעט ואח"כ בבואם לק"ק מעזריטש יצאו לקראתם מחוץ לעיר אנשים וטף עד שהוכרחו לילך בנחת מפני רוב עם שיצאו לקראתם. ובבואם העירה יצאו כל הנשים לקראתם ליתן להם שלום עד שבאו נגד בית הרב. יצא הוא ובנו לקבל פניהם ונתנו להם שלום. ואח"כ נסעו לאכסניא שלהם. והיה החתונה שבעת ימי המשתה בשמחה גדולה ואמרו ד"ת כיד המלך. ואחר החתונה נסעה המחותנית לביתה בחדוה רבה. כי מעולם לא ראתה ולא שמעה כזאת.