שבחי הבעש"ט · פרק ל״ד, ג׳

פ"א התעלף והיו מעוררים אותו עד חצי יום ובעש"ט הלך שלשה פעמים למקוה ושלח לאדון א' רחוק ג' פרסאות וקנה ממנו אבן טוב הנקרא דימאנט בסך שלשים אדומים וכתשו אותו ונתנו לו לשתות. ואח"ז בא אליו ר' יעקב וחביריו הנ' לבקרו שאלו אותו מפני מה היה לו התעלפות ולא ענה אותם דבר. ושאלו לאנשי הבית אם לא יצא בלילה. ואמרו יצא ושהה ובא לבית והתחיל להתעלף. ושאלו אותו היכן היה אמר להם בעש"ט שלח אחרי הגבאי שלו בחצות לילה ובאתי ומצאתי אותו יושב וכר קטן על ראשו ומלובש בעור של זאבים מהופך ושאל אותו אם למדת חכמת הקבלה ואמרתי הן והיה ספר א' מונח לפניו על השולחן וצוה אותי לאמור לפניו בספר זה ובספר היה כתוב במאמרים קטנים וכל מאמר היה התחלה. אמר ר"י סח לי מט"ט שר הפנים ואמרתי לפניו עמוד או חצי עמוד ואמר הבעש"ט לא כן הוא אני אומר לפניך ואמר לפניו ובתוך כך נזדעזע וקם ואמר אנחנו עוסקים במעשה מרכבה ואני יושב ואמר בעמידה ובתוך הדבורים שכב אותי במטה כמו עיגול ושוב לא ראיתי אותו רק שמעתי קולות וראיתי ברקים ולפידים נוראים והיה כך ערך שני שעות ונתפחדתי מאוד ומזה הפחד התחלתי להתעלף ואומר אני הכותב כמדומה לי שזה היה קבלת התורה. שכן שמעתי מפי הרב החסיד דק"ק פולינאה שקיבל מהבעש"ט תורתו השייך לנשמתו בקולות וברקים ועוד היה אומר זה הלשון בכל מיני כ"ז כנאמר בזוהר הקדוש. ואני לא ראיתי בזוהר שיזכור בכל מיני כ"ז בקבלת התורה. אבל שמעתי מהרב זה הלשון כמו שקבלו ישראל התורה בכלל כן קיבל הבעש"ט בפרט ואחרי שפ"א שאלו אנשי סגולתו אותו מאמר זוהר ופירש ואמר להם וחזרו ושאלו את המגיד הנ' ז"ל והיה הפירוש מכוון כמו שאמר הבעש"ט וסיפרו להבעש"ט אמר כדבורים אתם שהוא יודע בעצמו התורה וכשנסע המגיד ז"ל מהבעש"ט בירך אותו הבעש"ט ואח"כ הרכין הבעש"ט את ראשו שיברך אותו ולא רצה ולקח הבעש"ט את ידו ונתן על ראשו ובירך אותו ע"כ: