שבחי הבעש"ט · פרק ל״ב, ב׳

ופעם א' אחר שבת באמצע היום אחר אכילה שכב הבעש"ט על תיבה אחת ונשען על ידו אנשים עומדים לפניו והרכין את אזנו כמו שרוצה לשמוע ואמר כי מדברים בחצר מזה עלילה .ואמר יחמו לי המקוה במהרה והלך למקוה ובא ואמר אל תפחידו כי אין חשש כלל ושלחו הקהל את השתדלין לחצר ושמע שהנכרים קיבלו לפני הדוכסה אודות הנכרי ההרוג. וצותה את הדאקטר שלה לראות את ההרוג ולידע אם מת הוא מיתת עצמו או לאו. והקהל יראו לסמוך על הבעש"ט ונתנו להדאקטער שלשים אדומים ות"ל שלא היה מזה עלילה כלל וכלל. והאב"ד דק"ק זאסלב היה גיסו של ר' דוד הנ"ל ושאלו את הבעש"ט למה לא הגיד להם קודם שמצאו את ההרוג שלא יפחדו כשימצאו את ההרוג על השדה. והשיב להם אני התפללתי במקוה על דבר זה למה העלימו ממני דבר מקודם. והשיבו לי כי זה היה לי עונש על שהתעצלתי בהספד של ת"ח א' הנקרא ר' חיים מבראד ואמר להרב דק' זאסלאב סבור אתה שאני איני יודע שנחבאת כמה פעמים פעם אחת במרחץ תחת הספסלין ובמקומות אחרים ועל כולם הודה לו: