שבחי הבעש"ט · פרק קפ״ד, ה׳

ויהי בנסיעתם משם אמר בלבו הנה הבעש"ט צוה לי להתעכב משך שנה בדרך ולא"ה הנה מכרתי כל הסחורה מה אעשה בביתי מוטב לי ליסע עוד הפעם ללייפסק ואקנה לאט לאט כל הסחורה שיצטרך לי. ובנסיעתו לקח הצעטיל שלו וראה שבא על החתום נאסיונה. והתחיל לחקור ולדרוש אחריו ואין מכיר אותו וגם בלייפסק אחרי שנתעכב כל משך היריד וקנה כל הסחורות התחיל לחקור אחר האיש. ויהי לחוכא ואיטלולא לעיני כל רואיו האיך נותנים הקפה סך גדול כזה לאיש שלא נודע מקומו ומעשיו. וכאשר התחילו כל הסוחרים לחזור איש איש למקומו הניח הוא ג"כ כל הסחורה שלו בעגלות ונסע לדרכו. ויהי כאשר בא לשער העיר וירא והנה האיש עומד נגדו ויפג לבו כי לא הכירו. ויאמר האיש אליו הנה ישנו ת"י מעלתו עלי צעטיל על סך פ' אלפים אדומים יתן לי מע' הצעטל ואני אסלק לו במזומן. וישאלהו ויאמר אמור נא לי מי אתה וישיבו ויאמר מה לך לידע מי אני הלא אני מסלק במזומן. ועכ"ז היה רצונו מאד לעמוד על אמיתתו ויאמר לו האיש אם תתן לי את הצעטיל שלי אסלק לך ואם לא בוודאי לא אסלק וכטוב בעיניך עשה. ונתן לו את הצעטיל וסילק לו המעות עד פרוטה אחת. ואח"ז אמר לו תפרוס בשבילי בשלום הבעש"ט שי'. ושאל ממנו האיך אומר לו בשמך ויאמר לו תאמר לו יונה פורס בשלומך. ונסע לדרכו בשמחה ובטוב לבב לביתו ומצא את בנו שהוא נהפך לאיש אחר ומתמיד בלמידו. ותיכף ומיד נסע להבעש"ט וסיפר לו כל המאורע ושאל הבעש"ט על יונה האיך הוא שלומו ואמר כי הוא ציוה עלי לפ"ש [= לפרוש שלום?] אדוני בגנו. ויאמר תדע שזהו יונה בן אמתי ע"כ.