שבחי הבעש"ט · פרק ט״ו, א׳

שמעתי ממהור"ר פאלק החסיד המפורסם דק"ק טיטשילנק ששמע מר' אברהם אב"ד דק"ק דובאסאר שהיה מקודם ש"ץ בית המדרש דק"ק מעזיבוז. פ"א היו צריכין לאמר הלל שהיה ר"ח או חה"מ של פסח והיה רבי אברהם הנ"ל מתפלל תפלת שחרית לפני התיבה והבעש"ט התפלל על מקומו. והיה מנהגו להתפלל בעצמו לפני התיבה מן הלל ובש"ע של קול רם נתרעד הבעש"ט רעד גדולה והיה רועד והולך כדרכו לרעוד בתפילתו תמיד ומי שראה אותו בשעת התפילה ראה הרעדה שלו וכשסיים ר' אברהם הנ"ל חזרת התפילה והבעש"ט עומד במקומו ורועד ואינו הולך אל התיבה ובא החסיד רבי וואלף קוצעס והציץ בפניו והנה בוערות כלפידים ועיניו בולטות והיו פתוחות ועומדים בלי תנועה כמו גוסס ח"ו. ורמז ר' זאב הנ"ל לרבי אברהם ולקחו אותו זה ביד אחד וזה ביד אחד והוליכוהו אל התיבה והלך עמהם ועמד לפני התיבה ורעד ערך מה ופתח ואמר הלל והכל ברעדה ואח"כ כשסיים הקדיש עמד ורעד זמן רב והוצרכו להמתין בקראית התורה עד שנח מרעדתו. ולא זו בלבד אלא ששמעתי מהרב דק"ק פולנאי' בעל המחבר ספר תולדות יעקב יוסף שפ"א עמדה כלי גדולה עם מים בשעה שהבעש"ט היה מתפלל וראו שהמים נעים ונדים וממש השראת השכינה היה עליו ומזה רעדה הארץ כמ"ש מפני אשר ירד עליו ה' באש ויחרד כל ההר מאוד כך לא היה ניכר ובמים היה ניכר מאוד.