שמעתי מהרב דקהלתינו שהוליך הבעש"ט את הרב מ' יחיאל מיכל על הרבנות דק"ק הוראדני ובליל ששי תעו בדרך והיה חשכה מאוד ממש לא ראו איש את אחיו. וירד הבעש"ט מן העגלה לחפש הדרך ואח"כ ירד ג"כ הרב מ' יחיאל מיכל ומצא שהבעש"ט שוכב בפישוט ידים ורגלים על הארץ ובוכה בכיה גדולה ומורט את שערת ראשו . ואמר כי יחללו ח"ו שבת ואמר הרב הנ"ל אילו לא ראינו בו אלא דבר זה שבכה בכיה גדולה מחמת חילול שבת דיו. ואח"כ באו לק"ק הוראדני ודרש הרב בשבת והיה בבה"כ פלפול גדול בעת הדרשה. והיה שם למדן גדל הנקרא ר' מיכל דיין והיה חריף מאד והוא היה מקשה אותו והרב ביקש ממנו שעל סעודה שלישית אתרץ לכם כל הקושיות. והיה לקהל בית גדול אשר לא ישתמשו שם כי אם בעת שמקבלים רב חדש. עושים סעודה שלישית בשביל כל בני העיר והושיבו כל אחד לפי כבודו. והדיין ר' מיכל ישב אצל הרב ור' זאב קוציעס ישב בסוף השולחן. וגער בו הבעש"ט בזה"ל. אני שונא ענוותן בא ושב בכאן.
שבחי הבעש"ט · פרק קל״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shivchei HaBesht, Kopyst 1815
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבחי הבעש"ט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.