רסיסי לילה · פרק מ״ז, ג׳

ושתי השגות אלו הם רק הכנות והתחלות להשגה שלישית שהוא התכלית כטעם והתקדשתם והייתם קדושים דאחר ההכנות דוהתקדשתם בא למדריגת והייתם וגו' שהוא גם כן לכל ישראל כמו שאמרו ז"ל (חולין ז:) ישראל קדושים. וקדושה הוא ההבדלה לגמרי מכל תאות עולם הזה להיות דבוק בו יתברך לא דרך הכרה רק דרך יחוד. וזהו דרגא דאמת ליעקב שמטתו שלימה דכאשר כולא חד לא שייך פסולת. ועולם הזה כולו עלמא דשיקרא כי האמת הוא שאתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה כו' דהכל יחוד גמור. והשגה זו דדביקות בהשם יתברך שישראל קדושים גם כן בתולדה זה בא מצד יעקב אבינו ע"ה שנקרא איש תם. שאמונה כזו להיות תקוע בלב דרך אמונה על כל פנים לא בהתגלות הלב ממש בא רק על ידי תמימות ושלא להרוס לעלות אל ה' בחקירת שלמעלה מהשגת השכל. כי בשכל אנושי אי אפשר להשיג אמיתות דבר זה על בוריו כידוע וכמו שכתב רמב"ם על קושיית ידיעה ובחירה. רק בני ישראל אשר נגה עליהם אור תורה דכתיב בה אמת משיגים זה. התלמידי חכמים המכונים בשם ישראל משיגים זה בדרך החכמה ועל זה מורה שם ישראל שהוא מן כי שרית וגו' שנעשה שר על המלאכים וזהו מצד הדביקות הגמור באמת לאמיתו. ועמי הארץ המכונים בשם יעקב (ב"מ לג:) על שם יעקב איש תם משיגים זה על פי התמימות. ודרגא זו היא האוחזת בעקב עשו שאמרו ז"ל (פסיקתא דזכור סי' ה) שבא בזכות אבות רצה לומר שהוא נקרא בפרק קמא דקידושין (יח.) ישראל מומר כי גם הוא נימול לשמנה ויש בו כך ההכרה והראיה מאברהם ויצחק שהם ההכנות לדרגא דיעקב כנזכר. ויעקב השתדל להוציא מדריגתו לפועל וזהו ידו פירוש כח השתדלותו אוחזת בעקב עשו שהוא לשון עשוי שנוצר ולד נגמר בשערות ולא היה צריך השתדלות מצד ההכנה שלו מהאבות אלא שהוא גרם בהשתדלותו אדרבה להיפך להיות איש שדה. ויעקב היה אוחז בעקיבו בקצה כח ההכנה התקוע בו בפועל גמור להיות עשוי כך שהיה חושב שהוא כבר עשוי ודי לו בכך שהוא מלידה כן ורשאי עתה לעשות כל שרירות לבו. אבל יעקב אחז בקצה אותה ההכנה הגמורה ובכח ידו והשתדלותו נגמרה אצלו בפועל גם כח הכנה דהאבות. ולכן רק ביצחק יקרא וגו' ולא כל כו' (נדרים לא.) כי רק ביעקב וזרעו נשרש כח האבות שהוא השרישם בקרבו על ידי השתדלותו גם כן שיהיה ראוי ליקרא אב לבנים דהיינו המהתהפך בשורשו. שזה כל כח האבות להפך כח שרשם עד שיזכו לכל זרעם אחריהם להיות נמשכים אחר השורש דמטעם זה נקראו אבות דלזה צריך השתדלות עצומה. והוא נקרא (זח"א קנ א וש"מ) שלימו דאבהן שבו נשלמו כל השלשה כחות להשתלם לגמרי וכמו שאמרו (בראשית רבה פרשה סח) שאין החבל נפקע פחות משלשה דבאחד ושניים עדיין יוכל לקרע וליפסק אף שהוא באמת חבל הארוך המושך ונמצא שגם חבל אחד ושניים מתחזקים שלא יפסקו על ידי השלישי והבן זה. ובזמן הוא נגד זה קדושת ימי הפורים דמחיית עמלק זרעו של עשו שאז היה ההשגה הגלויה דגם ההנהגה הטבעית הכל מהשם יתברך דהיה נס מתלבש בדרך הטבע כידוע דלכן נקרא (יומא כט.) סוף כל הנסים שהוא המדריגה האחרונה מנס שהוא התגלות שכל ההנהגה הטבעית הוא מנסים נסתרים שזה תכלית כל הנסים להגיע להשגה זו שאין כאן נס כי כך לי נס כמו דרך הטבע מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ כו' (תענית כה.) כי גם דרך הטבע פעולת השם יתברך. וזהו השגת היחוד הגמור דיעקב אבינו ע"ה ואז הוא מחיית עשו ועמלק שהוא שורש הרע דעשו הבא מאליפז שהיה מנביאי אומות העולם וישב באהלי יעקב אבינו ע"ה. כי הוא קלט כל הטוב שבעשו מאבות ותמנע שחשקה לידבק בזרע האבות רק לפי שהיא ממקור רע דשעיר נדבקה בו שבו היה השורש שהיה בעשו. ולפי שבעשו נתהפך הכל לרע ונפסק החבל תיכף בעמלק שבו נתגלה שורש הרע דעשו שהוא היפך היחוד והדביקות שממנו בא ההתלהבות כי ה' אלהיך אש אוכלה. ועמלק היפך מזה אשר קרך שמקרר ומפסיק הדביקות כי הוא מלא התלהבות לחמדות עולם הזה שנמשל לתנור בוערה מאש וכאז"ל (קדושין פא.) על יצר הרע חזי דאת נורא. ואולם על האמת הוא קרירות והיפוך אש האמיתי ונאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש אבל עמלק אף לקש לא יהיה כי אין בו שום ממשות על האמת כי הוא ממש הפוך דרגא דאמת ליעקב שהוא תכלית השקר. ולכן בחר המן בחודש אדר שהוא באות ק' כמו שכתוב בספר יצירה שהוא מאתוון דשיקרא כמו שכתוב בזוהר (חלק א, ב ב) דאות ש' הוא יסודא דקשוט בקדמיתא וק' הוא התחלת אתוון דשקרא. ולכן שמח שבו מת משה נותן התורה דכתוב בה אמת וחשב דהוא היפך האמת. ולא ידע דבו נולד גם כן. כי באמת אמת מארץ תצמח ומעלמא דשיקרא דייקא משם צמיחת האמת ולשם ניתנה תורה דוקא. כי בריאת עלמא דשיקרא היה לכונה שיעמדו בו על האמת נמצא הוא הכנה וצמיחה לאמת. ולהיות בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו (עירובין סה:) לכן חייב לבסומי כו' שזהו ההתגלות בפורים להיות אדם הישראלי ניכר בהם בהבדלו מן העמים בתולדה מהאבות בחבל של שלשה שאינו נפסק. ודבר זה לא נקבע לו זמן בתורה כי באמת יד על כס י"ק מלחמה וגו' מדור דור בלי הפסק וקדושת יעקב חופף על ישראל בתמיד. רק משגלו לעמים אז הוצרכו להבדלה שכל רואיהם יכירום וגו' לבל יתערבו בגוים. ואז ניתן להם קדושת הפורים שהוא הכרה שלא מצד ישוב הדעת והוא על ידי יחוד האמיתי שאינו נתלה בחכמה וישוב דעת אדם כלל.