רסיסי לילה · פרק ל״ד, ב׳

ומדת יעקב אבינו ע"ה היא התחברות מדת אברהם ויצחק דאברהם אבינו ע"ה היה שפלות יתירה שאמר אנכי עפר ואפר [ומכל מקום זכו בניו כו' (סוטה יז.) שיש בשפלות כזה טהרה מחטאים ואין כאן מקומו] והוא קצה האחרון דאהבת השם יתברך כבן לאביו שבפסולת שלו יצא ישמעאל פרא אדם דהיינו בהמה בדמות אדם שמשוקע בכל תאות עולם הזה ממש כבהמה אשר לא ידע בושת. אל יצחק דרגא דיליה יראת שמים העוצרת בעד תאוות רעות אבל בפסולת שלו יצא חרב דעשו הבא מצד בקשת התנשאות על הזולת שהוא מצד רדיפת כבוד דזה עיקר עשו פושט טלפיו שגם הוא מכיר הבושה ברע ורוצה להיות טוב. רק לא באמת לאמיתו ומבושת השם יתברך אלא בושת בשר ודם שיחזיקוהו לטוב. מה שאין כן יעקב אבינו ע"ה מטתו שלימה דדרגא דיליה ענוה ותמימות שאין חפץ בכבוד מדומה וגם אין משפיל עצמו בשפלות מדומה רק מדת אמת ליעקב שהוא הדביקות באמת לאמיתו שעל ידי זה אין מקום לבקשת כבוד או שפלות מאחר שאין עוד מלבדו. ומדתו רק תמים תהיה עם ה' אלהיך. וזהו תפילין שאחר הציצית הרומז לדביקות כידוע תפילין של ראש מצד ההתנשאות שמניח ראשו תחת השם יתברך ושמא דמאריה עליה ומצד זה וראו כל עמי הארץ וגו' שאומות העולם רודפים כבוד עצמן אבל ישראל אין מבקשים אלא כבוד שמים ממילא שם ה' נקרא עליהם ויראו ממך שזה עיקר כבוד שמים לאומות העולם שאין שייך להם תואר אב רק תואר מלך הוא רק ביראה. ותפילין של יד הוא השתעבדות כח הבהמיי שעיקר פעולת אדם בעולם הזה מכונה על שם הידים בכל מקום והיינו שאין משתקע גם כן בשפלות יותר מדאי להיות נמשל כבהמות נדמו רק שמא דמאריה עליה לדעת שורש נשמתו מלמעלה מעלה ואין ראוי לה להשתקע בדברים שפלים. וזהו והיה לך לאות ולא לאחרים לאות דרק תפילין של ראש הוא לאות לאחרים שלא יתנשא על הזולת דעיקר בקשת הכבוד הוא על הזולת וכן חלוקת הכבוד על ידי וראו כל עמי הארץ וגו' דאין מלך בלא עם. אבל תפילין של יד הוא לך לאות מה שבינו לבין עצמו שלא להתשקע בשפלות להיות לאות ולזכרון כך בלבו ומוחו דבר זה ואין שייכות לזולת בזה. ותפילין של יד קודם כמו שהציצית קודמת. ולפי שיעקב אבינו ע"ה מחובר משני הקצוות לכך הם שני מצות ואין מעכבות זו את זו כידוע דהגם דיעקב אבינו ע"ה הוא קו היושר מכל מקום ביציאה בפרטי נפשות יש נטיות לכאן ולכאן. אף על פי שעל האמת הכל זרע יעקב ונטועים על קו יושר מכל מקום מצד שהם גם כן זרע אברהם ויצחק יש בהם גם כן נטיות מצד ההתגלות. ומצד שחלוקים לשנים הם נגד שני אבות והטלית נעשה אחר כך דוגמת יעקב אבינו ע"ה כטעם יראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. ונאמר הן יראת ה' היא חכמה והוא אחר כך בקיומה. כי בהתחלה מתחילין ממצות ציצית דרגא דיצחק שהוא התחלת שם ישראל הנימול לשמונה אבל אברהם אבינו ע"ה נקרא תחלה לגרים (חגיגה ג.) והוא ההתחלה לשם ישראל והיינו רק כמו הכנה והוא מה האדם מכין עצמו לקיים המצוה. ועל זה אמרו ז"ל (בראשית רבה ריש פרשה סג) יעקב אשר פדה את אברהם כידוע והיינו דאברהם מצד עצמו נראה כגר המתגייר אבל מצד השתלשלות יחס אומה ישראלית ממנו הרי גם הוא נקרא אזרח בישראל ואיתן האזרחי (ב"ב טו.) וכמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה שם) אברהם נקרא ישראל כו' וזהו אחר שנולד יעקב אז יש קדושת ישראל גם בנטיית הקצה דאברהם אבינו ע"ה. וקדושת נטיית שני הקצוות שהגם שנראה כנוטה באמת אינו נוטה הוא קדושת ב' אבהן לאחר שנולד יעקב ונתגלה דגם בהם אין פסולת כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק (נדרים לא.) וזרע יעקב לבד הם זרעו של אברהם ויצחק. כי מה שהוא בהם נוטה לקצוות דאברהם ויצחק כולה בקדושה כדרך אברהם ויצחק דכולו זרע אמת. ודרגא דיעקב עצמו הוא וירח ריח בגדיו היינו הטלית של מצוה ודרשו רז"ל (סנהדרין לז.) ריח בוגדיו כי הטלית מכסה המומין והחטאים אך מכל מקום השם יתברך מכיר. אבל יעקב אבינו ע"ה שכולו אמת אין שיך בו כסוי לדמיון רק שבאמת טמיר ונעלם דיבוקש את עון ישראל ואיננו וגו' כי אסלח וגו' זהו רק בישראל שחטאיהם כשנים הללו שסדורות כו' (שבת פט:) ויש להם ריח טוב מרחוק שסדורות ובאות מששת ימי בראשית. ולכך אחר לבישת התפילין שהוא היחוד הגמור כסוי הטלית הוא רק כענין תלמיד חכם מאפיל בטליתו (שבת פו.) כראוי ליחוד גמור שיהיה בהעלם עין ובצינעא. והכסוי הוא רק על תוקף האהבה וחבה ולא על הרע חס ושלום כי אין שם רע כלל דמטתו שלימה כנ"ל. וזהו ההכנה לתפלה דרגא דאבהן כידוע מה שאמרו בבבא מציעא (פה:) דאליהו משי לאבהן להעמידן לתפלה דאבות תקנום. וידוע פירוש אבות שזכרו בכל מקום היינו הכחות שלהם שיש בכל נפש מישראל שהוא זרע אברהם יצחק ויעקב שכלול כל ג' כחותיהם וצריך לעוררן בלבו.