רסיסי לילה · פרק כ״ח, ב׳

והם ז' ברכות שם בכתוב נגד ז' מדות. נתינת הארץ הוא ברכת אברהם אבינו ע"ה והיינו דיהיה ארץ נקרא ארץ ישראל פירוש שהגוף קדוש ובידו. וזהו התחלת הכניסה דשם יהודי להיות ד' אמות שלו מקום משכן להשם יתברך ואחר כך והיה זרעך ההתפשטות והוא ממדת הגבורה כנודע ממזמור אשרי כל ירא ה' וגו' והללויה אשרי איש ירא את ה' וגו'. וברכת ופרצת הוא נחלת יעקב אבינו ע"ה נחלה בלי מצרים שיפרוץ המיצר והגבול וזהו על ידי הקדושות וההבדלה מעולם הזה שהוא עולם הגבול ונדבק במה שלמעלה מהגבול. ונברכו וגו' הוא ניצוח העכו"ם דמלאך רע יענה אמן בעל כרחו זהו נגד הנצח (כמ"ש ברכות נח.). ואנכי אהיה עמך הוא נגד ההוד דשם היחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כנודע איהו בנצח ואיהי בהוד וכמו שכתוב נחית כצאן עמך על יד משה ואהרן ובדרגא דאהרן יבוא אל הקודש לפני ולפנים דהיינו אנכי עמך ממש. ושמרתיך וגו' הוא נגד היסוד בה דנקרא הילוך כמו שדרשו רז"ל ביומא (ע"ד סוף ע"ב) על פסוק מהלך נפש ובברכות (יא.) על פסוק ובלכתך בדרך ושם צריך שימור כנודע דברי רז"ל (מדרש רבה ריש פרשת תזריע) אפילו חסיד שבחסידים כו' ואמרו זה על ישי ונראה מזה דזהו עטיו של נחש שאמרו ז"ל (שבת נה:) בישי דלא היה בו חטא וזה נקרא עוון מלא ע"כ דלזה כיוונו דהוא עטיו של נחש שאינו ביד האדם לינצל כלל. ועל זה נאמר ושמרתיך בכל וגו' דמכל מקום בכל ענין לא תוכל לינתק כלל ממני. ובכלל זה גם כן שלא יתערבו חס ושלום זרע קודש בעמי הארצות וכמו שכתוב בתנא דבי אליהו רבה (פרק יח) דהקב"ה שומר העשרה יוחסין שלא יתערבו כו'. ואחר כך והשיבותיך וגו' הוא תכלית השלימות ומדת סוף המעשה הנעוץ בתחלת המחשבה והוא דרגא דדוד שהקים עולה של תשובה דהגם שהלך למקום שהלך ונשקע במקום שנשקע יכול לשוב לשרשו ולמקומו בקדושה במדריגה העליונה כנודע לצופי המרכבה דכל אור נראה כמראה הבזק למקום שהולכים משם שבים הוא כטעם משם יקחך דייקא משם ומתכלית השפלות הוא מתקרב לגמרי להשם יתברך וכנודע דברי רז"ל (ברכות לד:) על פסוק לרחוק ולקרוב דלקרוב היינו בעל תשובה ועל כל פנים נקרא בכתוב קרוב דיש לו קורבא יותר כשמגיע למשם יקחך ונעשה משם ההתחלה אז ממילא הוא קודם במדריגה לצדיק גמור.