רסיסי לילה · פרק כ״ח, א׳

הבטחת השם יתברך ליעקב אבינו ע"ה הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך לא היתה הבטחת שעה רק הבטחה לעולמי עד לכל אשר בשם יעקב וישראל יכונה שהם נקראו על שם ישראל סבא לא דרך כינוי השם לבד רק הם באמת כעצם מעצמו ובשר מבשרו. כי שורש נפש יעקב אבינו ע"ה כולל כל הנפשות מישראל מכל הדורות. ורק בנפשות הגרים נאמר שבשם ישראל יכנו לשון כינוי ולא שם העצם. אבל בבני ישראל הוא שם העצם ממש דיעקב אבינו ע"ה לא מת ואמרו ז"ל (תענית ה:) מקיש הוא לזרעו כו' פירוש דזהו חיותו על ידי זרעו וזהו התירוץ על וכי בכדי חנטו חנטייא כו' (שם) דלכאורה לא משני כלום רק הכוונה דמה שלא מת היינו על ידי חיות זרעו שהוא ממש שורש חיותו המתפשט בהם והרי על ידי זה הוא עצמו לא מת ושורש נפשו חי וקיים בעולם הזה בגוף בכללות הנפשות דישראל שבאותו דור שכללותם אינו אלא נפש יעקב אבינו ע"ה לבד המתחלקת לששים רבוא ניצוצות דאין דור פחות מששים רבוא (זח"ג רעג א) והם מכלל קומת יעקב אבינו ע"ה יש ראשי ישראל ועיני ישראל ושאר איברים. וצורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכסא הכבוד (מדרש רבה במדבר ריש פרשה ד) היינו כפי צורתו בכל דור כך הוא חקוקה כידוע דנשמתין אתגזרון מכרסיא כי השם יתברך רצה לפרסם כבודו ופרסום כבוד אינו אלא כשיש העלם. וזהו בברואי מטה ולכך ברא השם יתברך בני אדם בגופות מלאים מכל מיני תאות וחמדות שבהיפך מרצון השם יתברך וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוכה נב.) וההיקש בהיפך שכל שיצרו גדול כאשר הוא עושה רצון שמים הוא הגדול. כי כאשר מי שהוא משוקע בתכלית תוקף עניני עולם הזה ותאותיו המשכיחים לגמרי מהשם יתברך והוא מתחזק ונזכר להכיר את בוראו הרי זה קילוס עצום יותר. וזה תכלית כל הבריאה כל פעל ה' למענהו לקילוסו (שוחר טוב ריש מזמור יט). ונפשות בני ישראל הם משוקעים ביותר מנפשות אומות העולם כמו שאמרו בסוכה (שם) דיצר רע הניח כל אומות העולם ונטפל בישראל וכאמרם ז"ל (מכילתא ריש פרשת בא) אומות העולם קרובי תשובה מה שאין כן ישראל וכיוצא מה שאמרו (יבמות סג.) אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל וידוע דפורענות הוא עצמו החטא כטעם (ב"ב טז.) הוא יצר רע כו' שמתהפך בגווניו. ושורש השיקוע מתגבר בישראל כי העכו"ם שעיקרם רק בעולם הזה דבאמת הם קוצים כסוחים אין שייך התגברות דכל התגברות הוא נגד ההיפך וכפי תוקף ההיפך כך הוא תוקף ההתגברות. וזה כל מעלת ישראל שגם בכל תוקף התגברות שיקועם וגם פושעי ישראל מלאים חרטה והרהורים שהם לשם שמים באמת לאמיתו כפי שורש נפשם ועל ידי פתח קטן זה כחודה של מחט הם מתעלים לגמרי. ולפיכך הם קרויים כסא כבודו והוא עולם שלמעלה ממלאכים כי הכבוד שמים נשען דוקא על אלו שמהם עולה הכבוד. וזהו צורת יעקב אבינו ע"ה שנקרא מדת אמת ועולם הזה נקרא עלמא דשיקרא מה שאין כן עולם הבא עלמא דקשוט. וזהו שבת אות ביני ובין בני ישראל דשבת רומז ליום שכולו שבת ועולם הבא והכרת נקודת אמת בעולם הזה אינו אלא בנפשות מישראל לבד ונקרא הקב"ה השומר אמת לעולם וכן שומר ישראל על שם הבטחתו ושמרתיך וגו' היינו נקודת האמת הנקרא ישראל זה ישמור לעולם שלא יארע בה קלקול כטעם (סנהדרין מד.) אף על פי שחטא ישראל. וזהו בכל אשר תלך מלת בכל יש לדרוש כדרך שאמרו בהרואה (סג.) על בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה דגם כשחוטא הקב"ה שומרו שלא יוכל לחוטא כל כך עד שיאבד שם ישראל חס ושלום ונקודת האמת ממנו להיות נשקע בעולם הזה לגמרי זה אי אפשר כלל. וידע אדם שאפילו הגדיל עבירות עד אין קץ מכל מקום לא ניתק מנקודת האמת ושורש ישראל אף זיז כל שהיא. ולפיכך אין לך דבר שעומד בפני התשובה. וזה שאמר תיכף אחר הבטחת ושמרתיך וגו' והשיבותיך אל וגו' הוא רזא דתשובה שיזכה על ידי זה לתשובה באמת כי סוף הכל אין ישראל נגאלים אלא בתשובה והם ינצחו בבקשתם השיבנו אליך וגו' שיהיה גם האתערותא לתשובה מהשם יתברך (מדרש רבה סוף איכה). וכן לכל נפש מישראל בפרט הקב"ה עוזרו לזכות לשלימותו ולהשיג לטעום מברכותיו של יעקב אבינו ע"ה ושמרתיך וגו' והשיבותיך וגו' והם הרהורי תשובה שנופלים בלב מעצמם. ופעמים השם יתברך מזמין איזה סבות המעוררים לתשובה וכיוצא באופן שסוף כל סוף דידן נצח להיות השם יתברך מצידו הפותח גם כן הפתח כחודו של מחט בלב לתשובה גמורה באמת ובלב שלם.