פוקד עקרים · פרק ה׳, ד׳

וקיום העולם הוא במחיית עמלק לגמרי דע"ז רמז לו במ"ש פקדתי וגו' דלשון זה משמעותו ההשגחה בקיום העולם וכשהש"י משגיח בעולמו ורואה את עמלק מגיע משפט ההשגחה להאבידו שבזה יתקיים העולם לגמרי, ושאול שהרגיש יציאת נפש א' מישראל מב"ב כנ"ל וכל המקיים נפש א' מישראל כאלו קיים עולם מלא חשב עי"ז קיום אגג לקיום עולם ושלא לחנם נתעורר חמלה זו בלבו ובלב כ"י כמש"נ ויחמול שאול והעם על אגג ושמעתי עמ"ש אגג מעדנות ות"י כד מפנקן כי מי שראה אגג בפינוקו לא הי' אפשר מצד טבע אנושי שלא יתעורר בו רחמנות וחמלה עליו ונסיון גדול הי' שלא יחמלו, ומ"מ גם זהו מן השמים החמלה שהתעוררה בכ"י הי' ג"כ על אותו ניצוץ העתיד לצאת, וע"כ ציוהו שמואל ולא תחמול עליו שידע שיתעורר חמלה כי כאשר עומד ליאבד לגמרי אז יתעורר אותו ני"ק שיש ע"כ בכ"ד בעולם שמזה חיותו, ואף עמלק שהוא שורש הרע שאין בו שום צד טוב חיותו הוא מצד רצון זה שרצה הש"י שיהי' מציאות לרע בעולם כדי שיהי' מקום לבחירה ורצון זה שיהי' מציאות הבחירה מזה נמשך חיות ומציאות לעמלק וזרעו וכשימחו שמו לגמרי צריך לקלוט חיותו והיינו ע"י ניצוח הרע שע"ז היתה רצון הבחירה שיבחרו בטוב וינצחו לרע ובניצוח הרע לגמרי מזה נשלם ענין הבחירה שרצה הש"י שיהי' בעוה"ז ונכלה עי"ז הרע מן העולם שא"צ לו עוד שכבר נעשה על ידו מה שהי' רצון הש"י להיעשות על ידו ונמצא ניצוח הרע הוא עצמו קליטת חירות ומעט ני"ק שבו המחייהו שהוא רצון הש"י במציאות זה והרי הוא עושה רצון השי"ת בהמציאות ההוא שע"ז הי' הכונה לנצחו ולבחור בטוב ולגודל מעלת שאול מעט צד הרע שלא הי' יכול לנצח הי' במה שהי' צדיק הרבה שגם ע"ז יש אזהרה בכתובים בקהלת (ז') א"ת צדיק הרבה שתרגומו לחוס על ח"מ ב"ד, ובקה"ר שם וכן ברש"י פי' על שאול ובימי שאול לא נכתב עדיין מקרא זה ולא ידע שגם בזה יש הסתת יצר להיות צדיק הרבה בד' שאין בו תאוה והנאה גופנית וכל מחשבתו לעשות מצוה ולהיות צדיק, וגם בזה צריך הבחנה שפעמים נדמה לאדם למצוה ואינו אלא עבירה רק היצ"ר מראה לו על רע טוב וכידוע דעז"א בהרואה דיושב על ב' מפתחי הלב גם על הלב צדיק לימינו כאלו מסיתו להיות צדיק, וכל נסיונות הצדיקים אינו בדבר עבירה דודאי לא יעלה על לב צדיק לעשותה רק בד' מצוה היינו שמדמה לו שזה מצוה וכמ"ש בבר"ר גבי נסיון העקידה שא"ל השטן לאאע"ה למחר יאמר לך שופך דם ואתה שהראה לי שד"ז אסור לעשות והיא ש"ד, ואף שנצטוה מהש"י מסתמא הסביר לו כי אדרבא הנסיון הי' להיפך שאע"פ שהש"י ציווהו וידע שכשיעבור ציוי הש"י יענש ואפשר יאבד גם חלעה"ב לגמרי יש לו למסור נפשו ג"כ עבור קיום יצחק ואומה הישראלית היוצאה ממנו ואע"פ שעי"ז יאבד את נפשו ח"ו מב' עולמות התעהו לומר שע"ז הי' הנסיון שיתרצה למסור גם נפשו במה שיעבור על ציוי ד' בשביל קיום יצחק ושלשת זרע ישראל העתיד לצאת, וזה הי' עיקר הנסיון הגדול לאברהם במה שהי' היצה"ר מראה לו פנים בהיפך ושהנסיון בהיפך אלא שמ"מ שם הי' גם צד תאוה נוגע בד"ז שלא לעקדו בשביל אהבתו ליצחק וע"כ חשד עצמו יותר בזה שמא הנגיעה לאהבת יצחק היא המסיתו ומטעתו לומר לרע טוב, וכיוצא בו נסיון דהע"ה בבת שבע ודאי הוא הרגיש ברוה"ק שמוכנת לו משימ"ב ושממנה יצא שלשלת המשיח ולקדושה נתכוון ולפי שהוא כבר לבו חלל בקרבו ולא הי"ל נטיי' לתאוה לא חשד עצמו בזה מצד תאוה וחשב דהנסיון בהיפך שלא יצדק הרבה כנסיון שאול ושלא יחשוד עצמו בתאוה, ואף הסתת נחש לחוה שהיתה יצור כפיו ית' ובודאי היתה נקי' מכל רע בתכלית לא הי' לעבירה רק למצוה ולהשיג מעלה גדולה כמ"ש והייתם כאלקים שתבואו עי"ז למעלה גדולה מאד, וע"כ התעם לומר שאף שהקב"ה הזהיר ושיעניש ע"ז הי' הכונה רק לנסותם אם בשביל עונש המיתה יעזבו מלהשיג מדרגה הגדולה הזאת ואם הם ימסרו נפשם למיתה כדי לבוא למדרגה להיות כאלקים אז אחר שיעמדו בנסיון לא ימותו כלל. וכך דרך היצר כשבא להסית לאנשים, גדולים, אלא דשם הי' גם תאות הלב גורמת ההטעה להטות אוזן לטענות וסברות אלו והם לא ידעו עדיין לחשוד עצמם שנגיעת התאוה העוורת עיני שכלם לחשוב על רע טוב, ושאול שהי' נקי לגמרי עד שהגיע למדריגה שיחרים עמלק לגמרי מ"ה ושיבוער הרע מ"ה כי כבר הי"ל מנוחה מכל כחות הרע נשאר לנסותו רק בדבר זה שאין בו שום צד נטיי' לתאוה גופנית כלל רק הנגיעה שהטעתו הי' מה שהי' רוצה להיות צדיק הרבה ולהתחכם ביותר איך להזהר מכל צד חטא כ"ש ולא השליך על ד' יהבו כדהע"ה שכל ימיו הי' בתפילה להש"י שהוא ינחהו במעגלי צדק דאלמלא הקב"ה עוזר א"י לו וא"א כלל להתחכם נגד ערמומית היצר המתעה אם לא בתפלה להש"י שיראה לו דרך האמת וכנ"ל דזהו שלימת מדת המלכות דל"ל מגרמה, וע"כ הקדים לו שמואל אותי שלח ד' למשחם למלך וגו' ועתה שמע לקול ד' וחלילה לחשוד את שאול שלולי זה לא ישמע לדברי ד' וכבר נצטוינו בפ' שופטים לשמוע לד' נביא ושמואל כבר הוחזק לנביא נאמן לכ"י וכ"ש בציווי זה דמחיית עמלק שהיא מצוה בפ"ע ג"כ בתורה, אבל שמואל הרגיש ברוה"ק שעתיד להתחכם נגד זה ע"כ א"ל שנמשח למלך ויש לו לידבק במדת המלכות שהיא הנוק' שאין לה אלא מהשפעת הדכורא וזהו דדייק אותי שלח וגו' היינו דמה, שהוא נבחר להיות מושח מלכים כמשז"ל הראהו לשמואל מושח כו' שהי' מוכן לכך היינו לפי שהוא יניקתו משם צבאות שפתחה חנה בתפלתה על לידתו כמ"ש בפ' אין עומדין דלא הי' שקאו צבאו' עד שבאתה חנה, ושם זה רומז על הירכין כידוע וע"כ נק' כן על שם ריבוי הצבאות שנמשכין מהירכין כי הצאצאים נק' יוצאי יריכו וכ"א בזוה"ק בראשית (כ"א סע"ב) וצדיק צבאו' אקרי מ"ט. בגין דכל צבאו' מיני' נפקין וכן בכ"ד [ואף שעיקרם נצח והוד בכמה דוכתי משמע דגם היסוד נכלל עמהם וכמ"ש וצדיק כו' והארכתי מזה במק"א] ומשם היא ההמשכה למדת המלכות ולכן אין לו אלא לשמוע דבריו אבל שאול הי' המלכות בידו שאולה ונדחה עי"ז ממלכותו ושרשו במדת היצס"ע, ושורש שמואל רק בנו"ה שמשם יניקת הנביאים ועי"ז הי' חפץ להצטדק ה רבה ולהתחכם ביותר, כמו שקבלתי כי שלימות היסוד הוא כאשר נמשך מהחכמה שזה הט' מעילא לתתא וזה מתתא לעילא, ועיקר שורש עמלק שהוא הראשית גוים אינו מסית לרע מפורש רק מראה שהוא טוב וע"כ אז כשהי' בא למחיית עמלק הי' צריך זהירות יתירה בזה שלא יתעה לחשוב טוב ע"מ שאינו טוב ושאול נזהר גם מזה ועכ"נ ויחמול שאול והעם וגו' ששאול לא סמך על עצמו דאולי מפני צדקותו היתירה רוצה להיות צדיק הרבה אבל כשראה שגם העם חמלו חשב בודאי רצון ד' כך ואף שהוא לעבור ע"ד נביא הרי מצינו כעין זה בתורה בפ' ראה בנביא המראה אות לעע"ז לא תשמע וגו' כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם וגו':