מדרש פנחס · פרק ז׳, ה׳

הבא לטהר מסייעין אותו (ופ"א אמר פי' לטהר מיא זאל אויבין ריין מאכין) זהר פנחס דר"מ ר' אבא פתח זבחי אלקים רוח נשברה כו' ובני נשא לא ידעו מאי קאמרי (כי קרבן הוא שלוקחין בהמה ושוחטין וזורקין הדם על המזבח ומקריבין החלב ומאי אומר זבחי אלהים רוח נשברה) והכי שמענא מבוצינא קדישא דכד אתי ב"נ לאסתאבא בחובי' (ער וויל זיך נאר מטמא זיין ח"ו ובסידור ר' קאפיל הג' ואסתאב) אמשך עליו רוחא מסטרא דמסאבא ואתגאי על ב"נ (ער איז גרויס איך האב לייט וואס האלטין מיט מיר) ושליט עליו לכל רעותי' וכו' רחמנא ליצלן אתי ב"נ לאתדכאה (ושליט עליו) מדכאן לי' כו' אקריב קרבנין כל כפרה דלי' תלייא עד דאתחרט ותבר לההוא רוח מגו גיאות דלי' (דאם גרויסקייט וואס דער איז דא גרויס גיוועזין וואס מען האלט מיט אים כו') ומאיך לי' וכו' דא איהו דאתקבל ברעוא כו' ואי לא אתבר ההוא רוח לאו קרבני' כלום ולכלבי אתמסר וכו' וע"ד מאן דיתבר וכו' עליו כ' רוח הולך ולא ישוב להוי ההוא גברא באבטחותא דלא יתוב לגבי' לעלמין כו' לב נשבר ונדכה ההוא גברא דלא אתגאי ולא אתענג בענוגין דעלמא אלקים לא תבזה ביקרא איהו לגבי':