העושה עצמו לדבר אמת מוסרין לו מלאך שמדבר אמת והעושה לעצמו לכחש ולשקר מוסרין לו מלאך שמכחש ומשקר. העושה עצמו ער טיט זיך לדבר אמת דווקא והי' מקפיד על מי שמחזיק א"ע שכבר הוא מדבר אמת וכו' והבן ועפ"ז הי' מתרץ מ"ש הרז"ל עיקר העבודה שלא להטעות א"ע והקשה הוא מו' זצללה"ה בשלמא אם אני מטעה אחרים שייך למימר שלא אטעה אותם כיון שאני יודע האמת אבל כשאני מטעה א"ע איך אפשר לצאת מן הטעות ותירץ ע"ד תד"א הנ"ל שקיבל א"ע לדבר אמת ואז מוסרין לו מלאך שמדבר אמת וועט מין זיך ניט נארין, עוד הי' אומר עצה לזה לצוות לחבירו בכל אשר יצוהו וזהו וודאי בלי הטעאה כי חבירו אין לו הנאה מזה שיטעה בזה:
מדרש פנחס · פרק ז׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.