מדרש פנחס · פרק ו׳, ס״ט

עוד סיפר שהיו ב' אחים א' עני וא' עשיר ובכל פעם היה בא העני אצל העשיר והי' נותן לו נדבה ואותו העני היה יושב ולומד יומם ולילה ופ"א בא אצל אחיו ה' כמנהגו וא"ל אחיו אתי מה יהיה התכלית ממך שאני נותן לך בכל פעם ואתה עדיין עני אני אתן לך בפ"א ר' אדומים ועסוק באיזה מו"מ. אולי יעזור לך הש"י שלא תצטרך עוד למתנתי וכן היה שנתן לו כנ"ל והצליח במעותיו ונעשה עשיר ופ"א נסע אותו עשיר אליו צי גאסט וראה שנעשה ג"כ עשיר והנאהו מאוד ואמר ב"ה שעזר לך שאינך צריך אלי ואח"כ א"ל אחי אמת שהוא טוב שהצלחת בעושר אבל איך אתה נוהג בענין לימוד בתורה אם אתה נוהג כבראשונה שהיית מתמיד בלימודך (ואמר הוא זצללה"ה בספרו אם היה משיב בזה"ל אחי חביבי מה אני יכול לעשות מחמת טרדת הפרנסה אני מוכרח לבטל מלימודי אז לא היה כלום) אבל הוא השיב בזה"ל בא בא בא אם הייתי יושב ולומד לא הייתי עשיר ומיד כדברו הדברים האלה התחיל לירד דם מחוטמו וירד הדם הרבה מאוד עד שהי' מסוכן והתחילו לעשות רעש עם הרופאים ואמר להם אל תעשו שום רעש כי הוא הכל לחנם כי לא יועיל לי שום רפואה ואני מוכרח להסתלק מן העולם כי התורה בעצמה באה אצלי וא"ל אתה ביישתני שבלימוד התורה יגרום לך ח"ו מניעת הטובה ע"כ מוכרח אתה להפטר מן העולם וכך היה וביאר הוא זצללה"ה שבעבור שבתחילה היה לומד את התורה מאוד בחשק ובאהבה גדולה ע"כ התורה בעצמה דיברה עמו: