מדרש פנחס · פרק ו׳, ס״ח

עוד סיפר מהרב דסקאהל ע"ה שפ"א נכנס לבית הבעש"ט זללה"ה ופגע שני אנשים יוצאים מבית הבעש"ט ואמר לו הבעש"ט עכשיו היו אצלי ב' אנשים שהיו בעולם הליצנות ולא סיפר לו איך ומה ומיד יצא הרב ה' ורדף אחריהם ושאלום לספר לו גופא דעובדא היכי הוה שהבעש"ט אמר עליהם שהיו בעולם הליצנות והיה אצלם תמיהא גדולה ואחזו א"ע בראשם איך אדם יודע מזה הדבר שהי' אצלם בסוד גדול וסיפרו שא' מהם הי' ת"ח וא' מהם ע"ה ואותו ע"ה הי' בעל מע"ט והיה מכובד בעיר ואותו ת"ח נתקנא בו ונפל מחלוקת גדולה ביניהם עד שהסכימו למות שניהם ולדון לפני ב"ד ש"מ מי הוא הצדיק נגד רעהו ואח"כ נתיישבו למה לנו למות שנינו מוטב שנשכב בגויעה שקורין היניר פלעט לדון לפני ב"ד ש"מ ומי שיצא זכאי יחזור לעה"ז ומי שיצא חייב ישאר שם וכן עשו ובהיותם בב"ד ש"מ יצא ע"ה זכאי והת"ח פסקו עליו שיברור לו (שכחתי בירור הסיום) והכניסוהו בעולם הליצנות ושאלוהו יכול אתה ללמוד ואמר הן והביא גמרא וציווהו לומר והתחיל ממנו כמדומה קצת שא"ל בלשון זה א שייניר למדן אזוי לערנט מען ואותו ע"ה ראה זה ונתמלא רחמנות מאוד עליו וביקש רחמים בעבורו ופטר אותו מהדין וחזרו שניהם לעוה"ז ונעשה אח"כ אהבה גדולה ביניהם ונתחתנו יתד והשלישו מעות הזוג אצל הבעש"ט ובפעם ה' לקחו ממנו המעות: