מדרש פנחס · פרק ד׳, ט׳

בחי' נס הוא אינו יכול להיות רק כשאדם ח"ו הוא בצרה והוא בבחי' נ' שהיא כפולה ואות ס' הוא בבחי' סומך ה' לכל הנופלים וזהו סוד נם וכן הוא בזוהר סמ"ך תוב לאחוך דבך סמיכה לנופלים ע"ש ולכך ביטול כל האיסורים בס' כי כשיש איזה שאלה בדבר שהיה כשר הוא בחי' סוד נפילה וכשיש ס' הוא בבחי' סומך ה' לכל הנופלים ולכל ישראל במצרים כשהגיעו לששים ריבוא שהוא בבחי' הגדולה שבמספר כי אין בלה"ק מספר יותר מבחי' רבוא ועי' בספר הפרדס נאמר שם וגם ערב רב עלה אתם שהי' לכולם עליי' וישראל כשהיו במצרים הי' בחי' ירידה ונפילה כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה שהיה ירידת השכינה וגם האותיות נפלו והי' הדבור בגלות כמ"ש בפה רך כי מ"ל תורה שבע"פ קרינן לה וכשעלו היה עליי' לכל האותיות ולכל הדיבורים ולכך הוא פה סח ולכך ישראל לא היו יכולים לצעוק עד שמת מלך מצרים כמ"ש בזוהר (שהשכינה הית' בסוד רגלי' יורדות וכו' ונפלו עמה כמה נשמות ואותיות וכשעלו היתה עליית השכינה וגם האותיות ודיבורים):