מדרש פנחס · פרק ב׳, י״ח

החלומות הם פסולת המוח וע"י נתברר המוח וכ"א לפי בחינתו כי הצדיק גדול וחכם אפילו חלומותיו הם מעולים וטובים במעלה ובכל דבר ודבר יש בחי' הנ"ל כי יש פסולת האף הוא גשמי פסולת האוזן אינו גשמי כ"כ ופסולת העין הוא יותר רוחני ופסולת המוח הם החלומות כי נובלות חכמה שלמעלה תורה ופסולת התורה הוא כשפים וע"כ איתא בגמ' הסנהדרין היו צריכין ללמוד כשפים כדי לידע איך לבטל אותם ובודאי שהסנהדרין לא היו הולכין להררי קדם ללמוד שם כשפים וכיון שהיו מתבוננים מן התורה עצה אין לך ביטול כשפים גדול מזה והבן זה היטב וע"כ הוצרך אע"ה לירד למצרים שהיתה מליאה כשפים להבין משם שאין עוד מלבדו אפילו כשפים מה שלא הי' יכול להבין בהיותו יושב בארץ ישראל והבן זה מאוד. ופ"א שמעתי ממנו שכל החכמות הם פסולות התורה שע"י נתברר התורה וזהו בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים שאז יתגלה לכל שכל החכמות וכל הגלות הי' הכל לברר המוחין כמו בחי' החלום והבן (ועפ"ז אמר על איש א' שהיה בדרכו שנדבק בחכמות חיצוניות והיה מיתתו בבית הכסא שהוא ג"כ פסולת הגוף.) ופ"א שמעתי ממנו שיש צדיק גדול וחכם שפסולת המוח שלו הם אצל אדם אחר מוחין שלימים וטובים כנ"ל שהתורה היא נגד חכמה שלמעלה נק' נובלות וז"ש במשרע"ה ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו כי זה שהיה אצל אדם אחר בחי' מראה נבואה הי' אצל משרע"ה בבחי' חלום ופירושו ה' במראה זה שהוא בחי' מראה אצל אחר אליו אתודע כשאני מתוודע למשרע"ה בחלום אדבר בו שהוא אצלו בחי' חלום: