דאגה בלב איש יסיחנה מדעתו כי יש כשמסיח הדבר מדעתו בא הדבר לעולם עליון ממנו והוא המחקת הדינים או יסיחנה בד"ת או ילך לישן ונשמתו יוצאה ממנו ונכללות בא"ס והוא בוודאי המתקת הדינים וכו' וישראל בשעת מ"ת יצאה נשמתם שאל"כ לא היו יכולי' לקבל התור' וכאשר יצאה נשמתם מחמת הפחד נכללה נשמתם באותו הפחד והיראה וכן הוא עד י' הדברות עד שנכללו נשמתם היטב ואח"כ קיבלו את התורה אבל משרע"ה שהיה עניו מכל אדם ונחשב בעיניו לאין ממש לא נרתע לאחוריו ולא יצתה נשמתו רק עמד במקומו והוא בבחי' פושט צורה ולובש צורה כיון שהוא אין ממש ואח"כ אמר העולם סוברים שהתפשטות הגשמיות הוא דבר פלא ואינו כן רק כשאדם הוא בעיניו תכלית האין הוא בבחי' יפשוט צורה וכו' ותיכף בא עליית נשמה:
מדרש פנחס · פרק א׳, ל״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.