מדרש פנחס · פרק א׳, ט״ו

העוה"ז נקרא בבחי' אדו"ר והוא לשון אדון כי מלכותא דארעא וכו' יש מדריגות קטנות שאינם ראוים למלוכה ונקרא המלך שם בבחי' אדון לא מחמת חסרון המלך רק מחמת פחיתות המדינה דוק והבן. וכשהאדם עוסק בעוה"ז ומשגיח בכל מה שעושה לא כמו אנשים פחות המעלה שאינם משגיחים כלל (ז"ל וואס הארט זייא גאר נישט) הוא יחוד הוי' אדנ"י רק שהוא מתתא לעילא א"י ד"ה נ"ו י"ה ואח"כ אמר כשהאדם עוסק בדברי עוה"ז וזוכר בהקב"ה הוא יחוד הנ"ל מתתא כו' וכשעוסק בתורה ובינתו ליתן השפעה לעולם העשיה וגם שאין יכול ללמוד בלא עולם העשי' כי צריך לו בית וכו' הוא יחוד הנ"ל מעילא לתתא יאהדונה"י וז"ס בכל דרכיך דעהו כי יחוד העוה"ז הוא מתתא וכו' הוא היה קודם ל"ו ה"ו וגם כשאדם הולך בדרך הוא בחינת שם יוה"כ כי דרך הוא בחי' סוד קטנות ומחמת זה אין שם הוי' שלם וגם אינו כסדר רק ו' קוד' לה' ואות ך' היא כהנים לכך צריך לומר ברכת כהנים בדרך (וכמדומה לי שאמר שגם בשעת עליית כהנים לדוכנם הוא כוונת שם זה) ויש יחוד הוי' אלהים והוא לשבר את הרשעים לכך כשמתפלל על מפלתן של רשעים צריך לכוון יחוד הנ"ל ויש עוד כמה יחודים ולא רצה לגלות יותר והבן זה הסוד גדול: