מבוא השערים · פרק ט׳, ל״א

יסוד הרוח גורם דיבורים הרבה, ותלוי אם דברי תורה או דברים בטלים וכו׳, ואיך זה שניהם משמשים באותם הכחות ויסודות, זה לטובה וזה לרעה, איתא בע״ח שע״ז פ״ב שהיצ״ט מברר זכות הדם ומקרב להנפש. והיצה״ר העכירות והשמרים, עי״ש. וכיון שמחטא אדה״ר, היצה״ר מתערב ומתקשר יותר באדם, ולא עוד, אלא שהוא מקדים לבא לאיש מן היצ״ט, כי מלידתו בא, לפתח חטאת רובץ, וכבש לו את גוף ויסודות האדם, לכן מרגישים אותם לגשם ותאוות. והי׳ אם האיש רק יתאפק מתאוותיו, ויכפה בלבד את היצה״ר שלא לעשות את אשר מפתהו, אז התרגשות והתעוררות התאוות אשר בגופו, כחותיו ויסודותיו, גם הלאה יהיו בו נאחזין, כיון שאותם היצה״ר כבש ובהם הוא משמש, עד שנוכל לומר שלא היצה״ר בלבד מפתהו לרע, רק גם האיש עצמו ויסודותיו מתעורר לרע, מן יסוד האש וכו׳ כנ״ל.