מבוא השערים · פרק ט׳, ט״ז

כי שורש נפש הבהמית של ישראל פני שור שבמרכבה היא כנודע מר״מ נשא קכ״ג ובשאר ספ״ק ורק שנתגשמה בעולם, ואצלו במעשיו הנמוכים, וכשמדליק את אורו ונשמתו, גם שורש הקדושה דנפש הבהמי׳ מתגלה ושבה להיות קודש, וכאשר גם גופו ונטיותיו מתקדשות, אז דברי העולם שהוא אוכל ושותה ומתהפכים להיות בשרו וכחו נעשים קודש ממש כשעובד את ד׳ בכחם שהשיג ע״י שאכל אותם כמו שאיתא בספ״ק, וכל זה תלוי בעבודה בפועל שעובד לא בתנומה ולא ברפיון רק בכח להוציא את נפשו הקדושה שאז גם נפש הבהמית שלו גם של העולם נעשית קודש, וזהו שאיתא בבית אהרן על הפסוק סור מרע ועשה טוב, סור מרע ע״י ועשה טוב, ע״י הטוב שיעשה ויעבוד את ד׳ וסר הרע.