מבוא השערים · פרק ח׳, מ״ג

ועתה בעונותינו הרבים חסרנו את כל אלה, ולא הרבי והחסידים לבד יבכו את המחסור והדלות הזה רק גם כל בית ישראל יבכו ותזל כל עין דמע. כי תחת אשר עבודת החסידים אשר מלפנים, עטרת תפארת ישראל, היתה בעבודה עילאה לגלות ולהלל את שם קדשו לקדש גם את כל דבר נמוך בקדושת הקדוש ישראל ולקרב את ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך וכו׳ לפניך יכרעו ויפולו וגם על ישראל יראו כי שם ד׳ נקרא ויראו ממנו, עתה צריכים החסידים עבודה עם עצמם שישארו יהודים נאמנים פשוטים, וכמה עבודה צריכים הם בביתם שגם בניהם, נשיהם ובנותיהם פשוט יקיימו המצות ולא יעברו עבירות ח״ו, והאם יש לקוות מחסידים אלו, שכל בני העיר לפניהם יתבטלו כמו מהחסידים אשר מלפנים, אשר ברוח פיהם המיתו רשעת הרשע. ולמה זה נתפלא כ״כ על העזיבה אשר במחנה ישראל על ההפקרות וחוצפת דור החדש, כאיש אובד עצות ברכינו כושלות וידינו נופלות, על גוף ישראל כי לפררים יתפורר, ועל מבצר הקדוש ישראל כי ח״ו יתמוטט, אם רוח אין בהם, והחסידות נשמת ישראל ואות המשיחות, בההמון. בקרבם ובעצמותם לא יפיח.