אף שתית יי״ש, רקודין, ושיחות החסידים שיודעים אנו מהם, נתרשלו או כמעט נפסקו לגמרי כמיותרים, וחושבים הרבה מחסידי זמננו לאמר האם אין יכולים להיות חסיד אם לא נשתה יי״ש וכדומה, האם זה מוזכר בש״ע, גם בספרי חסידות לא מצינו שיצוו ע״ז. ולא ידעו שדברים אלו אם אינן מצות לעצמן, סבות הן לעורר את פעולות החסידות בקרב האיש. ובא הדבר לידי כך עד שישנם חסידים שאין שום חילוק ביניהם לבין חרד זולתו שאינו חסיד, ולא עוד, אלא שגם אינם יודעים מה החסידות דורשת בכלל מן הנוהים אחרי׳, והאם זאת היא הבחי׳ יפוצו מעינותיך החוצה שתלה המשיח את ביאתו ב״ב בה. הן גם לימוד התורה בעונותינו הרבים נתמעט ואין לומדים כמלפנים. אבל עכ״פ מי שלומד, מעט הוא לומד, לא כן היא החסידות, אם גם אותם הנקראים חסידים ובאמת רוצים להיות דבוקים בצדיקי עולם הבעש״ט ותלמידיו זצוקלל״ה, אם גם בהם אין יתרת ולא דבר קטן ודבר גדול מהחסידות זו של דרך הבעש״ט, ורק בני תורה וזהירים במצות יכולים לקראותם כזולתם שאינם מן החסידים, א״כ לגמרי אינם חסידים וחסידות מה תהא עלי׳, ביאת המשיח מה תהא עלי׳.
מבוא השערים · פרק ח׳, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAkhrakhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מבוא השערים בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
