מבוא השערים · פרק ח׳, י״ט

ובמוצש״ק ממהר את עצמו למסור את הפתקא ושופך את רוחו הנשבר והנרצץ מצרותיו המרובות אשר רובץ הוא תחתן ר״ל ואף לדרכו, ובדרכו או בביתו יש לפעמים שרעיונות עוד יותר גרועות מבהילות אותו, רעיונות אשר קצוותיהן באפיקורסות ר״ל נוגעות, כי אף אם הן רק לפעמים, אבל לדאבוננו נמצאות לפעמים, שמפני נפילתו והתרחקותו כ״כ מן החסידות לא הרגיש בנסיעתו זו מאומה, ואז חושב ומאי אהנו לן רבנן, ומה הוספתי בנסיעתי, האם יראת שמים הוסיף הרבי בי, לא ארגיש מאומה, גם איזה מדה טובה לא אראה שיפוח בו, הצדיקים אשר מלפנים בע״כ העלו את החסידות, ורוח תשובה וחסידות הפיחו בו, אבל עתה כמו שהייתי קודם נסיעתי כן אני גם עתה, ויהי כעבור איזה חדשים וחבריו שואלים אותו אם שוב יסע על שבת, עונה הוא להם תירוצים שונים מבלי אשר יסע, ובלבו חושב לא ראיתי מה הועלתי אז בנסיעתי, אף בגשמיות לא ראיתי שיוטב מצבי כל כך מאז.