הן בעצם הארמון אשר שניהם מספרים אין חילוק ביניהם. כי מי ששומע מן הראשון המדייק בשיעורין, אם לב חם לו, אז אחר ששמע ממנו ומבין בדעתו את שיעורי הארמון, אז עצם יופי הארמון בגדול ויופיו מצטייר לפניו, ולבו החם מתלהב מיופיו, ועל ידו מן גדלות המלך החופף עליו. וכן השומע מן השני, המספר מן עצם הארמון, אם בר דעת הוא השומע, אז חוץ אשר לבו מתלהב מן יופי הארמון אשר הלז מציג לפניו. במוחו משיג ומבין גם את מידותיו ושיעוריו של כל דבר, ורק באופן סיפוריהם הם מתחלקים.
מבוא השערים · פרק ו׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAkhrakhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מבוא השערים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.