מבוא השערים · פרק ו׳, י׳

מ״מ מגודל התפלאותו מן הארמון, ומן התלהבותו הרבה מחכמת המלך הניכרת ממנו, לא הי׳ יכול להתאפק ולצמצם את הכל בשיעורין ותפיסות מדעות, רק את העצמיות אשר ראה סיפר ותיאר, והתפעלותו והתלהבותו אשר התפלא ונתלהב הביע. ארמון כ״כ יפה וכ״כ אור בחדריו עד שדומה הי׳ לו שהשמש בעצמה ירדה ונמצאה בהארמון, והוא מפני שהחלונות כ״כ גדולים שיעור כל אחד מהם כך וכך. לא מן שיעורי גודל החדרים והחלונות בלבד סיפר שבשביל גודלם יפים הם, רק מן עצם יופיים סיפר. ומה יפה הוא הגן, הריח שבו מח׳ מתים, וכו׳. ובשביל גודל התפעלותו זו, לא הי׳ אפשר לו ברוב סיפוריו להזכיר מדה ושיעור של כל אחד, החדרים, החלונות וכו׳ כהראשונים. וגם במקום שמזכיר, ג״כ לא כ״כ דייקניות כמוהו מזכירם.