מבוא השערים · פרק ה׳, כ״ג

וח״ו מלחטא ולחשוד חשד כזה, כי אף שבירת לב ונמיכות רוח מן ייסוריהם, פועלים לרבם, כשח״ו אחד מהם מתענה אף בענינים גופניים, נופל רוח רבו בקרבו לאמר הלא אני חייב בדבר, ויש אשר גם מתבייש מלהסתכל בפני אחרים מפני ייסורי מי מחסידיו, לא בשכלו מבין שהוא החייב בדבר, רק בלא שכל מעצמו רוחו נשבר לאמר, ואיזה טובה ואושר יוכל להגיע לחסיד הקשור לרבו כמוני, וכשמתפלל לד׳ עליו, כאיש חייב שגרם איזה נזק, מתפלל ומתחנן שיזכהו לתקן את אשר עיוות ויושיע את זה מצרתו, וכשעוזר ד׳ לאיש מחסידיו באיזה דבר אשר גם התפלל הוא עליו, אין שום מחשבה של התנשאות עולה בו שהוא גרם לו את ישועתו ובזכות תורתו ותפילתו ענהו ד׳.