מבוא השערים · פרק ה׳, כ׳

ועיין בספה״ק מאור ושמש פ׳ תצוה שיש תועלת להחסידים הבאים אל רבם לבקש דרך ד׳, וגם לרבם תועלת, ולא סתם קדושה גדולה בלבד ניתוסף לרבם על ידיהם, רק גם שכליות חדשות לחדש בתורה חידושים עצות טובות והנהגות טובות איך לעבוד ד׳ באמת, ניתוסף לו, ע״ש, ולאו דוקא בשעה זו שהם זה אצל זה בלבד רק התקשרותם זו פועלת שאף בשעה ששבו לאוהליהם, וגופיהם רחוקים זה מזה, מחשבות ורצונות עולות בהחסידים כפי הפעולה שפעל בהם רבם, ובהרבו כפי פעולת החסידים בו, לכן יש שהרבי אומר דברי תורה והחסידים זה חושב בשבילו אמר אלו הדברים ורק לי כיון הרבי, וזה חושב רק בשבילי אמר ורק לי כיוון, ובאמת בשעה זו יש שלא כיוון מאומה בשביל מי, רק מפני שהם עם מחשבותיהם, רצונם והתמרמרותם פעלו על נפש רבם, לכן במחשבות נפשו והארת תורתו צל מחשבותיהם נראה, עד שכל אחד רואה את עצמו בהם. הג״ה עיין מזה בספה״ק עבודת ישראל על אבות פ״ד מ״ז ד״ה מרבה עצהכ״ב.