מבוא השערים · פרק ה׳, י״ח

וכי ספירת מלכות כשמתיחדת עם הוא״ו קצוות תוכל לפעל את יחודה לקבלת אורה כשהן רחוקות זמ״ז, אף המוחין דאבא ואמא שהן חכמה ובינה, שנמשכין להוא״ו קצוות שהן תפארת ומדותי׳ לא תמשכנה בלתי אם מאוחדים ע״י בריח התיכון, מפני שחו״ב והארותיהן בלתי נפרטות בדיבור ושכל רק נשמת השכל ואורו הן, הרבו כשמתיחד בחסידיו אורות נתייחדו עתה, הוא מאיר בהם, אף הן מוסיפים בו אורה, ואם אין ידם משגת להוסיף בו אור, עכ״פ תשוקתם אליו אשר בלבבם, עולה ברבם ותהי לבחי׳ מ״נ לעורר בו שפע של אור לו ולהם, יחוד נעשה ביניהם ומוסיפים שמחה ותשובה, בלתי נודעה אף להם בעצמם מה היא ומאין באה, אבל הייחוד, הוא שהוסיף בהם את האור.