מבוא השערים · פרק ד׳, ז׳

ומעתה כיון שעולם הזה עם האדם רק כצל מן עולמות העליונים הם, ורק שם במרום הוא המציאות, לכן גם הפעולות אשר יש להאיש לפעול בתיקונים וייחודים רק שם במרום הוא מקום הפעולה, כי כאן רק צל ובבואה ואיזה פעולה שייכה בה, ובמה יכול האיש לפעול במרום, רק במחשבתו וחכמתו אשר מנשמתו שגם הוא חלק ממרום, ומשם ממרום ממשיך הארה לעולם הזה להמצוות שעושה בעשי׳, והמשכתו זו אשר ממשיך לעולם הזה מול מקור הפעולה אשר פועל במרום שוב רק כצל נגד דבר המיצל הוא, וזה תלוי בכל צדיק ומקובל לפי בחינתו, המקובלים הצדיקים הגדולים מלפנים שאין לנו רשות להרהר בגדולתם פעולת קדשם בייחודים, כוונות ותיקוני המאורות, שמות ספירות וכו׳ היתה כל כך גדולה עד שגם את אשר המשיכו לעולם הזה היתה התגלות דגולה. ולקטנים מהם שפעולתם במרום מעטה היתה, המשכתו עוד קטנה היתה, זאת אומרת שעיקר הפעולה היא במרום בהשגות וכוונות דעת האיש מנשמתו שהיא ממרום ומשם ממשיך גם לעולם הזה ולעשיתנו, כערך צל להמיצל, ואם אינו מכוונות אז רק חיצוניות העולמות מתקן בעשיות מצוותיו כנ״ל בשם ע״ח ומ״מ הק׳.