מבוא השערים · פרק ג׳, י״ד

ולא זו אף זו, אלא גם מי שרק דומה לו שנתעורר במדות אהבה, יראה וכו׳, ורק דמיון הוא לו, ג״כ טובה היא, כמו שאיתא בהקדמת שערי היחוד והאמונה להה״צ ר״א זצ״ל בשם המגיד הגדול זצוק״ל, עה״פ ״ואל מי תדמיוני ואשוה״ אף שרק דמיון הוא ג״כ יאמר קדוש, מפני שבאמת האיש הישראלי ביסוד קדושתו מתעורר באמת לד׳, ורק חיצוניות הגשמיות שנשתקע בה ע״י מעשיו ומחשבותיו אשר לא לד׳, המה המעצרים אותו, ועתה שנתגבר עליהם וגם בהם רוצה להתעורר, רק בהם ההתעוררות דמיון לבד הוא, אבל לעצם הישראליות שבו בשעה זו התעוררות אמיתית היא, אף בשעה שהאיש הישראלי עוסק בצרכיו הגשמיים, מסחר ומלאכה, אם על דרך התורה עושה אותם, עבודה היא לפי דרכי החסידות,