מבוא השערים · פרק ג׳, י״ג

ומעתה לא די לאיש להכניע את מדותיו לבד כי האם האיש הישראלי חי׳ רעה הוא שדי לו שלא ינגח לא ינשך ולא יזיק, והאם אפשר שנשמתו תתאחד בד׳, אם גופו ומדותיו מארת פתנים בצה ותל של אשפה מזוהמה הוא, שרק להרחיקה ולהשליכה עומדת, גם הנמיכיות שלו קודש וגם בהם צריכים לעבוד ולהתדבק באביו, מלכו וקדושו. ואם יתבונן איש באהבה רעה אשר מתעוררת בו לאמר, הלא אהבה זו מספירת חסד ממרום היא ואיך אני מטנפה באהבה רעה כזו, גם מזה יתעורר באהבה לד׳, וגם התעוררות אהבת ד׳ כזו שבאה מאהבה גרועה כזו, אהבה גרועה שנתהפכה לאהבת ד׳ והתורה, גדולה היא.